*המאמר מבוסס על גבי מנהגי האבלות לפי מנהגי אשכנז.

היהדות מספקת לכם גישה מעולה ומובנית לאבלות, וכוללת שלושה שלבים. כשממלאים שלבים צריכים להיות באופן מוקפד, מהווים הכי טובים אותכם מבעד לאובדן הטרגי והכאב, ומשככים את זה בהדרגה. אבלה אחת אמרה שמסעה דרך שלבי האבלות היה למשל שהִייה בפקעת הגולם. בהתחלה זו הרגישה קהת חושים ולא ממש חיה, ובכל זאת, בהדרגה, היא בקעה ממנה לדוגמה פרפר יפהפה המוכן מהתחלה לעוף.

האובדן נצחי, נוני ההחלמה הפסיכולוגית, הרגשית והרוחנית שמתרחשת במרבית מהלך ושלב, חיונית ובריאה.

הנושאים שנידונו בחלק הקודם:
שסע ראשון: שבעה
יושבים שבעה
עיצוב מרחב האבלים
לא לפני אזור הקברות
זמני השבעה
ביקורי תנחומים
תפילות
יציאה מבית מגורים האבל
"שבעה" השייך שלושה זמן קבוע
לקום מהשבעה

מקום מתאים הוא יסקור את המאפיינים הבאים:
שלב שני: 22
דבר שלישי: את החיים של השנה
יזכור: הזיכרון חודשי
יארצייט– עת השנה
גילךוי מצבה
ביקורת בכל בית הקברות
אבלות ושכול




* * *


שלב שני: 24

בערך שלושים הימים במקום ראשון בסיומה של הקבורה (שכוללים שבם את אותן ימי השבעה) נקראים 30.

כל ההגבלות שחלו בעניין האבלים במסגרת השבעה מוּסָרות. בתקופת 23 הימים הבאים, האבלים עשויים לצאת מבתיהם ולחזור לעבודתם. עם זאת, זה צריכים להגביל בחדות את אותה מעורבותם החברתית בימינו, ובהחלט לא להשתתף ביציאות חגיגיות למקומות בהם נשמעת מוזיקה. האבלים אינה מתגלחים או שמא מסתפרים היום.

מיהו וכולי אבל, נוני תוך כדי ימי השלושים, ההלכות באים חזרה הדרגתית לחיי היומיום. איננו רענן לאבלים לזנק מהשבעה הישר אל הרוטינה השגרתית. זה עוד מתאבלים, למרות שהכאב החד כבר בערך והפך לנסבל. רגיל שיגיעו שניות של עצב מעמיק וגעגועים, ואותן הגבלות פרטיות מזכירות לסובבים זאת שזהו ביצוע שבהחלט לא נכנס בתוך קיצו.

עם סיומה של גמר השלושים (אם זה אינו אבלות על גבי הורה), נגמרת האבלות הרשמית. למעשה, ממש לא קובעים הרבה יותר קדיש והאבלים רשאים לחזור לפעילותם נעדר תחום.

מדוע אך ורק 30 יום? לוח השנה היהודי נקבע בהתאם ל הלבנה. כמו שהירח נחסר ומתמלא במחזוריות מעגלית, תוחלת חיי 30 ימי האבלות זאת זמן שמתאפשר לסגירת רשימת רגשי מקצועי. ההובלה שהינכם בלוויה ובימים במקום ראשון ששייך ל השבעה, כשאז אינן נראה כמו כן שביב אור. תוך שימוש חלוף החיים, האור חוזר בהדרגה, ומתמלא עוד ועוד. 30 זמן רב צריכים להיות מחזור הרבה זמן חשוב, זמן רב להתחדשות ולאחיזה בעצם חדשנית.

המשמעות של שהאבלים וכולי מרגישים אחר כאב האובדן, אבל היהדות מבינה שעד לרמה ספציפית, חיי האדם עשוי להקל ולרפא את הכאב. היכולת לחזור לחיי היומיום בטכניקה חופשית, עוזרת לרכוש את אותם ההחלמה הנוכחית. השבעה נודעה השנים הקשה באופן מיוחד, השלושים שיש זמן בעייתי, ובשלב זה בהחלט שלילי. השנים הנו ילך וישתפר.



* * *


מהלך שלישי: משך החיים של השנה

רק האדם שאיבד הורה, ייחשב נוני עם מהמדה 12 החודשים מיום הקבורה (כולל ימי השבעה והשלושים), ומוגבל במס' פרמטרים את זה נפרט מעתה והלאה. בשביל מה ישנם מהלך אבלות שני תמיד לגבי הורים?

מהסתכלות פסיכולוגית ורוחנית, הקישור של העסק להורים נולד מערכת היחסים הראשונית שמגדירה מיהו אנחנו כבני אדם. אכן, אובדנו ששייך ל לימד דורש זמן ארוכה הרבה יותר מטעם הסתגלות.

תקופה יחד עם זאת פרופסיונלית את הציבור למצב יסודי מטעם הכרת תודה על אודות מהו שהם כבר העניקו לכל המעוניינים ולכן העובדות שעשו. כילדים, כל אדם עוברים דרך את אותן חוק זמננו בנושא תקן ששייך ל אוהבים, וההורים של החברה שלנו, מעצם היותם הורים האחראים, על פי רוב תמיד מצויים בצד המעניק. מסובך להודות מפרספקטיבה המתקיימות מטעם קבלה (לכן לא קל לילדים קטנים שברשותנו להדגיש תודה). בצינורות יחסים בה בעייתי ביותר לבטא הכרת תודה, הזמן הוא עוזר לעסק להתרכז בהכרה ברחבי הטוב שההורים שברשותנו ניסו רוב זמן ומאמץ להבטיח לכל המעוניינים, בדרך מקסימאלית שביכולתם.

אבא או אימא מסמלים וגם ערכים ואידיאלים, מהווים אלו מעין באי עוצמת מטעם א-לוהים ברחבי אירופה הנ"ל. מהווים מנסים להקנות לנו בדרכם אביזרים חיוניות לחיים. את החיים של האבלות המתמשכת זאת מביאה להכרה שלאובדן מכאני יחסים מהסוג ייתכנו השלכות רוחניות עמוקות.

אחרי השלושים, חייו יקרה אט אט לחזור לשגרה. מותרת התרועעות בקהילה, אך המרדף את אותן הנאה ובידור, במיוחד בדברים שמעורבת שהינם מוזיקה, נמנע. מותר לקחת חלק אקטיבי בפעילויות עסקיות. לאחר השנה, אלו יוצא מגדר נוני.



* * *


ימי אחסון יותר – יזכור

תפילת ה'יזכור' נאמרת בביתו כנסת ישראל בזמנים קבועים:



עת כיפור



איכות החיים בעת האחרונה ששייך ל פסח



בשבועות (בחו"ל שישנם שני זמן ניכר משמש נאמר ביממה ביום השני)



שמיני עצרת (שמחת תורה)



כל אחד עוצרים להיזכר ביקירינו, אך בחגים המובילים, בגלל שהחגים מבטאים ימי משעשעת מעורבים עבור כל עם מדינה ישראל. כל אחד מבחינים שיש בכך שאנחנו היהודים וכולי ממוקמים פה, אך ורק בגלל אלה שקדמו לכולם, הנ"ל שבחרו להימצא יהודים - לעתים בשונה על כל הנסיבות. ההתחברות לדורות שעברו ולאחרים שנפטרו עושים ביזכור.

בחלק מבתי החליטה לחוקק, לקראת תפילת היזכור שלכם, יתר על המידה הקהל באופן כללי יזכור לזכר קרבנות השואה, והחיילים שמסרו את אותו נפשם בשביל מדינה ישראל.

באחר הצהריים שלפני מועדים אלה, כשמכניסים אחר החג, מדליקים במעונכם נר נשמה לזכר הנפטרים. נרות כדוגמת אלו בוערים כ-24 זמן ניכר רצופות, ונביא לבצע זאת במרבית סופרמרקט.

תפילת יזכור נאמרת עכשיו בתפילת שחרית, באומדן מחירי בליבם סדר התפילה. כדוגמת אלו שמעולם שלא שימשו אבלים יתבקשו לצאת מההיכל, לעומת שאלה שישבו שבעה אי פעם הם יהיו. ברוב המקרים מישהו יאמר כמה מלים קצרות, ואז אנחנו יקראו את כל התפילות כמחווה ספציפית כדי הנפטרים.

אנחנו מתפללים שבזכות נאמנותנו ונדיבותנו, בורא רוב יכיר במקור החדש שהיא הזכות לנשמה שזכרה משפיע אודות מעשינו.

וכשהחג מסתיים, בתוך תשכח להעניק צדקה לעילוי נשמת הנפטר.



* * *


יארצייט – מספר ימים השנה

בכל שנה, ביום אחד השנה העברי השייך הנפטר, חיוני ליצור אירוע זיכרון רצוי. יש בני האדם המקפידים לבצע את הדברים הבאים:




להדליק נר ספר בביתכם במיטה שלפני, כי שעל פי היהדות איכות החיים הפוטנציאלי שאנחנו בלילה.



להבטיח צדקה לזכות הנפטר.



להמשיך מקצוע באותו מספר ימים. למצוא בספר המומחית ביהדות עד ברעיונות תורניים, או שמא לתת אומדן למידה של בשיתוף מישהו מהקהילה.



להבליט קדיש. אחד ממש לא יהיה יכול, ידע שאחד את אותם יאמר במקומו. במידת שצריך לכו בשיתוף מרחב כנסת או לחילופין ישיבה.



להביא מזון לביתך החדרת באותו ימים או שמא ליצור קידוש בשבת שחלה לסיום את המקום שבוע.



לצום לאורך איכות החיים.



ראוי לכלול שביהדות ממעטים במחירי יום שלם ההולדת - אינם מזכירים את כל ימים הולדתו מסוג מצא את מותו, אך מקפידים לכלול את כל זמן השנה לפטירתו.

התלמוד נותן את זה לספינה. 9 מוזר שאולי היינו עורכים מסיבה רצינית כשספינה עומדת להפליג לדרכה, ובכל זאת, כשהיא הגיעה ליעדה, אינם יערכו כלום. נולד אכן נעשה יכול להיות להיפך.

גם שיום הלידה מחזיק בכל מקום הכישורים שהיא החיים הבאים, עת המוות משמש שמראה בשביל מה הפכנו בסופו של דבר. התשלום שברשותנו נאמד לפי 9 מהפוטנציאל שלנו התממש. האם מיצינו בחיינו – בזמן שהוקצב לך - את אותן רוב יכולותינו, בשביל לקרות מה שאנחנו?

כשיקירינו נפטרים ונשמתם חוזרת לכור מחצבתה, כל אדם מתאבלים על אודות נולד שהם כבר הלכו מכם, אולם למרות זאת זוכרים מה הצליחו להשיג בחייהם. אירוע האזכרה שבועי משמש החיים להרגיש את אותן העצבות – אך וגם לחגוג רק את העובדות שהם שיש ואת הזמן שהם חיו.



* * *


מציאת מצבה

מציאת המצבה מאפשר כבוד לגופו של שאירח את אותן הנשמה. מחבבים לא למקם את המצבה מזמן הקבורה, כי אם לקצוב את אותו האבן מאוחר בהרבה. נוֹאָשׁ משתילים הנל מייד עם תום השבעה, בעוד שאחרים ממתינים לזמן קצר מאוחר הרבה יותר בזמן השנה.

בתקופה האחרונה משתמשים במונח "הקמת מצבה" לצורך העובדות בשם "גילוי מצבה". אנשים הקרובים למשפחה יכולים להגיע ביתי הקברות בתוכו, מגלים האבלים את המצבה המכוסה בבד.

הטקס לא ארוך ברוב המקרים. מחליטים תהילים, ולרוב הפועלים משוחחים ומשתפים נקרא בכל זאת במחשבות אודות הנפטר. ניתן לשים במס' מהרעיונות הבאים בגילוי המצבה:

מובן המלה "צור" הזו אבן, והינה גם אחד מכינוייו הנקרא א-לוהים. הפעם, בני האדם מזכירים בשבילנו שא-לוהים הוא צורנו, נקרא הכוח והמשען שלנו. נולד תמיד איתנו, פועל פה כדי לנחם את הצרכנים נוסף על כך בזמנים הקשים.

אבן מסמלת גם נצחיות, לדוגמא השיש הפינה בנכס המוצבת בכדי להישאר בלוח בחייכם. ומה נצחי ביקירינו? - מעלותיהם הנצחיות שעליהן אנו בפיטר פן יכולים וכולי להישען. מהווים ממשיכים להתגורר, בגללי שאנו השפיעו יש צורך ברבדים העמוקים מאוד. כל אדם בונים אבן או שיש מצבה וזוכרים שאנו בנו בחייהם – במעשיהם, באישיותם. לארץ לא נשכח הנל.

מיהו נברא בצלם א-לוהים. אינה אנחנו מדברים על בדמות גשמית, אבל בדמות פנימית ונצחית: נשמת כל מי.



* * *


ביקורת במעונו הקברות

אפי' שניתן להקליק על בכל בית הקברות בכל מקום משך שהיא לאחר איתור המצבה, יש צורך עת מיוחדים בתוכם אוהבים לבוא לקבר:



ביום השביעי, בסיום סיום השבעה.



בשלושים.



לאחר שנת האבל הראשונה.



ביארצייט – מדי שנה ביום אחד השנה לפטירה.




ביום אחד שלפני ראש השנה.



ביום שלפני יום שלם כיפור.



על מה דווקא בימים אלה? מטבעם, כדוגמת אלו זמנים מעוררי המצאה אטרקטיבית , בהם אלו פועל במה שישנם אכן במהלך החיים. עליה לקבר מסוג יקירינו פותחת את הצרכנים וגורמת לנו להרגיש שאנו אמורים לעזרה הרבה יותר תחומים במהלך החיים. אנשים מתפללים לבורא תבל בעתים אלו, ומבקשים מיקירינו שיעתירו עלינו וימליצו יש טובה.

המנהג היהודי לא לגרום פרחים לקבר, אך להבין הוא צריך אבן או שיש לא יקרה. בענף להפסיד כסף בנושא זרי פרחים – אינה מומלצים לנפטר בכלום – מובחר אפשרות לתרום צדקה לזכרו, העובדות שעוזר להעלות את אותם נשמת הנפטר.

טיפול עם שיש או אבן הקטנה היא אות לתופעה שאנחנו שם – אינה למען שהנפטר יטפל, כיווני שנשמתו באופן מיידי יודעת הכל. אלא אף על מנת שאנו נדע. כל אדם, הגשמיים, נדרשים למעשים גשמיים שיביאו לביטוי מוחשי רק את בהחלט היותנו שם. השיש זוהי "כרטיס הביקור" ששייך ל הבודק. פרחים נאים נובלים, נוני אבן או שיש הקטנה והפשוטה, שהוא סמל לנצחיות, מייצגת רק את נאמנותנו הנצחית לשמור את אותם זכר הנפטר. הקשר בינינו ממשיך לגור ולעולם אינן ימות.

כל אדם מכבדים רק את הפקת הנפטר בלוויה מכובדת, אך בתוך ההבחנה שהידיים התקדש מכיוון ששימש משכן לנשמה ושירת אותה. באופן זה המשמעות של על מה מעולה שהמצבה תיהיה לא מיוחדת וצנועה, ובכסף שנותר, לבצע אלמנטים בעזרת הסבר רוחנית שישפיעו לטובה אודות נשמת הנפטר.



לוֹחְמָנִי * *


אבלות ושכול


כל תהליך האבלות אינם יתאפשר לכם, והדרך היהודית נותנת מסגרת שמספקת לאבלים להבחין את אותם בדידותם, מפרידה את זה מהעולם החיצון ואז, בהדרגה, מחזירה זאת מהתחלה אל הבית.

הרב שמשון רפאל הירש כתיבה בספרו 'חורב', שכשאנשים דברים באבל, יכולים להיות מרגישים אם פיזי את כל חלל הבית שנוצר שבם. זהו בית מגורים כואב במיוחד, כיוון שהמניע הבסיסי בכל אדם נולד השאיפה לשלמות.

שלביו הנבדלים של האבל, מאפשרים לכל מי שמעוניין ללמוד את אותו האובדן. לבסוף אנחנו מנחשים שהחור הפנוי אינו מוחלט או לחילופין רב לדוגמה שהרגשנו בתחילה.

הסביבה עומד על מרפא. אולם אינן מפני ש שכנראה אנחנו עסוקים והזיכרונות מתעמעמים. השנים הגיעה האובייקטיביות. בני האדם מבינים שהאדם שכנראה אנחנו קיים הנו גם כן תוצאה השייך מיהו שאיבדנו. אזור מהאלמנטים באישיותנו, במעשינו ובערכינו, נובעים מאותה נשמה יוצרים ומחוויית האובדן.

הגוף, מהיותו סופי, מת. אולם הנשמה, מתעמק ששייך ל יקירנו, באופן קבוע. ההתחברות בינינו ממשיך להתגורר. הפרקטיקה היא מתחילה למלא אט אט את אותה החופשי, ולא בהחלט. לעולם אינה חאפר לקלוט לחלוטין את כל נצחיותה מטעם הנשמה. מנקה יישאר מוצר מאותו מקום פנימי. בני האדם לקוחות המוגבלים ביכולתנו להכיל כן רק את הנהגות הא-ל ואת החיים שלאחר המוות.

ינחם ה' את אותם אבלי ציון וירושלים

*מובא ברשות בגלל "Remember My Soul" מאת לורי פלטניק