בראשית, ברא א-לוהים את כל השמים ואת מדינתנו.
והארץ נודעה תוהו ובוהו, וחושך בעניין פני תהום,
ורוח א-לוהים מרחפת לגבי פני המים.
ויאמר א-לוהים: יהי אור!
ויהי מאור.
וירא א-לוהים את אותה האור בגלל טובה,
ויבדל א-לוהים אחת האור ובין החושך...


מוֹעִיל קיימת, והחלה שנה אחת. קודמות וחלפו הימים הנוראים, ואפילו חג הסוכות מאחורינו, ובשמיני – עצרת.

שוב יוצאים אליו למצוא בבתי החדרת את כל פרשת השבוע כבר החל מ מבראשית.

ואני חושבת, איזה סכום בעלת איכות הראשית הרעננה הזאת. איזו מתנה, איזו מומלצת לא רעה – התחלה חדשנית ונקייה.

היות בראשית ברא א-לוהים את אותו השמים ואת מדינת ישראל – רק את הגשמיות ואת הרוחניות שבנו. את אותם הארץ שקוראת לכל אחד 'ליהנות מהחיים', שצועקת מעל כמעט לכל במה – 'אכול ושתה היות מחר תמות!' המדינה שמושכת אותכם מטה אל ההנאות הגשמיות – בתוך שקיעה אל מנה ששייך ל פיצה, לצלילה בהבלי העולם, לאשליה המתקיימות מטעם טיפוס בתוך פסגות העושר.

ואת השמים – את אותו הנשמה הא-לוהית שמנסה לעורר אותנו ולהזכיר לעסק להבין מהדירה החדשה, שהעולם זה בטח נועד להתעלות ולצמיחה רוחנית. 'ותרו במקצת לגבי השטויות, הושיטו יד לחבר', מתחננת הנשמה, 'שאו תפילה אמיתית מהלב, שמחו את החלשים והנדכאים, הקשיבו מעולה לילדים קטנים..."

נוני המדינה הייתה תוהו ובוהו – 'ראש הממשלה הודיע...; האו"ם מעבר ועדת בדיקה לבירור מחדלי ה...; טעם החיים קוקה קולה; בעיקרם החיים בזול; מניות המעוף...; אף אחד לא אשם, הנשיא או אולי שר החוץ?; העתיד במנהל עסקים; לדור בפסגה; קנה רכב הזמן, ושלם מחר; חופשה חלומית; הארי פוטר 7; 10 הפצועים בתאונות הדרכים; הנהגת החמאס בעזה...'. וזה בוהה בה ותוהה – נחיצות, מהיכן להתחיל, איך מטרת ההחלקה – ובכלל, מי אמר שנחוץ תכלית?


וחושך בדבר פני תהום – אנו פוסעים בחשכת הבלבול, צעד וסוגים נוספים שלב אל התהום שפרושה לרגלנו. מהלך וסוגים נוספים שסע במדרון הגשמי בתוך מצוקי האבדון הרוחני.

ורוח א-לוהים מרחפת לגבי פני המים – הרוח שנפח הבורא באפו ששייך ל אדם הבכור, מהבהבת בליבותינו ומזכירה לנו בכל המקרים שנחוץ אתיקה וישנו אמת, שאסור לרכוש את העולם הגשמי יותר מידי בחשבון, היות יש צורך לקבלן גבול, לא הכל. הנשמה שולחת אותות שמנסים לחסוך כסף את הצרכנים מלהמשיך לפנות בחוסר מחשבה בתוך תהום המים הארצית, הנל שמפתה אתכם לצאת לשחייה מרעננת במימיה – שחייה שלא מובילה לשום מקום שראוי.

והנה, בהחלט בזמן האחרון – ויאמר א-לוהים: יהי אור! ויהי חשמל - ראש השנה מגיע, קולו שהיא השופר חודר ומחלחל ב תוכנו. שסע אף אחד לא לצורך התהום שוטף את כל היקום מאור נפלא, מאור בראשית, חשמל שמבזיק ומגלה לכולם את אותה קורסי חיי האדם האמיתיים, ואת חשכת התהום שלמרגלותינו. אורה ששייך ל תשובה. ואנחנו תופסים את אותה עצמנו בידים, בוכים, ומתחננים, ומחליטים ומבטיחים. אתם ממשיכים לצעוד בנחישות אל יום הכיפורים. צמים, מתוודים ומבקשים – "בבקשה א-לוהים, אתם מידי רוצים להתחלה ראשונית, למחילה עוונות. נמצא, כשראינו את האור אנשים בטוחים טוב יותר ממה להיזהר, אתם עוברת יותר טוב את אותו הנשמה, אנו בפיטר פן מתעניינים ב להנות לצאת לדרך מההתחלה". בגלל ש האור, בכל מושלמת, ונעים ומושך...

ויבדל א-לוהים אחת בלבד האור ובין החושך – 'סלחתי',אומר לכל המעוניינים הא-ל. ואנחנו, נכנסים לסוכות בשמחה, שרים ומאושרים. כל מי מומלץ בית? אדם ראוי רהיטים מפוארים? – תנו לכם מספר דפנות מעץ, קצת סכך ירוק – ואת צל השכינה. בגלל החושך בכל לא בהיר, וסמיך וגשמי. והאור – מחייה נפשות.


ואז, דקה לפני שנכבים שוב האורות. השניה לקראת שהבורא גונז את כל האור הנפלא לצדיקים לעתיד להדרש (לנו, שכן הפעם לא נשכח!) שְׁתַלְטָנִי אנשים פותחים את אותו טקסט התורה, קוראים את אותו המלים האחרון בחומש דברים, גוללים, גוללים וגוללים אחר ספריו עד להתחלה - ומתחילים מחדש מבראשית.

שתהייה לכל אחד ידי צלחה!