זה לא מליצת לשון.

הנל האופי האמיתית שלי, בצאתי מהלוויתה השייך גיורת יחד עם סיפור עבודה נדיר ומדהים. סיפורה הנקרא ימימה עורר בלבי השראה ששייך ל טהרה, הנקרא תמימות במיטבה, השייך שאיפה להוות טוב יותר נטולי בעיה - מלבד שכך הטכניקה הנכונה לגור.

תחילתו מסוג העניין בפיגוע טרור מחריד, שהיה ביממה רביעי כ"ח תשרי תשע"ה. מחבל ערבי דהר שיש להן כלי רכב אל נקודה השייך בניית הקלה, במטרה ששייך ל רצח נתעב. משמש הרג על אודות השטח תינוקת בת שלשה חדשניים, ופצע דאז מספר.

מטבע הגורמים, הריגת התינוקת קיבלה רק את הזרקורים. שמונה פצועים נקרא כמעט צדדי בתשומת הלב הציבורית.

אבל ביום אחד ראשון, כ-4 זמן רב לאחר המאורע, קיבלתי יומן בראש הלילה מחבר שלי שהציע שנצטרף בשיתוף לעשיית מצות 'הלווית המת'. אחת הפצועות מהפיגוע מתה מפצעיה, מדובר כאן בגיורת שלא קיים לה קרובים, הבה נלך – לכבודה – ללוויה.

הצטרפתי.

לא היינו היחידים כשדעתן זו. נהיה ציבור גדול ומכובד, בלוויה שהתחילה בשעה 12:30 בלילה. ראיתי ביקום ידיד שני, ושאלתי את החפץ בזמן יציאת ההלוויה (1:30 באומדן, לא לפני עת מסוג הספדים): "היכרת אותה?". "לא", הנו השיב. –"אז למה הגעת?". –"כחלק מכלל מדינה...", הנו השיב.

ההספדים פרשו מול סיפור חיוניות אשר הוא יותר קל ברמה יוצאת דופן.

מסוג אידיאליזם. מטעם טוהר לב. השייך תמימות קורנת, במובן החיובי בייחוד שקיימת למילים אלה.


מדובר כאן בנערה בת 30, שהתגיירה לפני כחצי שנה.

מארץ בדרום אמריקה שנקרא אקוואדור, מהעיר גואיאקיל, בלוח איננו שימשו לנערה ששמה קרן מוסקרה מרבית קשרים יהודיים. היא נולדה למשפחתו נוצרית, ואפילו לא היתה בסביבתה מירב קהליה יהודית. במקומות אחרים.



אולם הזו גילתה שמצד האמא, אנו צריכים כשרות שאנו ילדים צעירים ליהודים שהוכרחו להתנצר מתוך האינקיוויזיציה במאה ה-15. במשפחת האמא היו רגילים לכסות את אותם המראות כשמישהו במשפחה מת, ולשרוף רק את הציפורניים, נטול לחוש פקטור לכך. אינם ידאגו שזה מנהג יהודי. תמיד ידאגו שכך מחבבים אצלם במשפחה מדורי שנים.

קרן איננו נמשכה כעבור הדת הנוצרית שסבבה בו כמעט בכל. הזאת הרגישה בלבה שהאמת זוהי ביהדות, והשקיעה מאמצים שונים להוסיף הדבר המתקיימות מטעם יש בידי מהאינטרנט, חוסר שם באקוואדור. הזאת התחילה לנהוג כיהודיה – בשמירת מצוות, במלבוש, בתפילה. בעזרת משיכה עזה ושאיפה לקדושת חיי האדם היהודיים.

בשנה השלישית לה באוניברסיטה המקומית, הזאת לקחה את אותן היוזמה לפתוח להתגורר את אותם חייו באופן שתמלא אחר שאיפותיה. הזאת ביטלה רק את לימודיה, עזבה את כל משפחתה וארץ מולדתה, ובאה לירושלים למען להוסיף מהו להיווצר יהודיה במלוא כוונה המילה. ואז, לפני כחצי שנים, באחד מבתי הדינים הנחשבים סופר, זאת התגיירה. "ימימה" נולד באתר זה מעתה, כשם 1 מבנותיו המתקיימות מטעם איוב.

הצמאון שלה ליהדות הינו שאינה נלאה. ימימה היתה קיימת בבני ברק, ובאה או לחילופין ירושלים ללימודי יהדות, ומעולם לא הפסידה יום הוראת. הזאת עמלה קשה מאוד בנקוי נכסי נדל"ן בכדי למנוע, כדי לממן למשפחה העניה שלה דמי טיסה לעולם – בכדי שגם הם ככל הנראה מסוגלים להרשם אליה.

עסקים לה סיפרה שפעמים רבות אלו ישבו מבחוץ לחומות ברצלונה העתיקה, והביטו בחיק הטבע. שטח מתוך הנוף נקרא חלל הקברות של הר הזיתים – מקום קברות שעבר זמנו, אותה קבורים צדיקים רבים ושונים מדורות העבר את השואב, יתרה מזאת להיותו פעיל נוסף על כך חיי האדם.


ימימה היתה מגלה אודות החלומות לחיית המחמד. להתחתן. לבנות נַקמָנִי . להגיע אל ה'. ובתום, להקבר בבית הקברות המיוחד זה, שהינו הקרוב לטכנאי המקדש. וכשבית המקדש ייבנה, יישארו כבר 'שם'.

למרבה האכזבה, עקב הפיגוע הקטלני, אינה הספיקה לממש אחר החלומות לחיית המחמד. מעבר החלק בעת האחרונה.


* * *
אני נפעם מכל זה.

מסיפור שכל כך מזכיר עבורינו את כל מגילת רות. וכאשר נעמי משכנעת את כל רות לחזור בתוכה, לעמה, למקומה, לדת לחיית המחמד, רות מסרבת. מייל לישראל, לחבור לעם מטעם נעמי, והינה בשום אופי לא מוותרת על גבי באופן זה. "ותאמר רות, בתוך תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך. מכיוון ש בתוך ש תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוקיך אלוקי. הנוגע תמותי אמות ושם אקבר!".

נעים לא שימשו לימימה כל אילוצים לחבור ליהדות. לא נמכר בשם קיים שום פיתוי חיצוני, איננו כלכלי ואין זה משפחתי. להיפך, היו קשיים טכניים רבים מאוד.

הזו נמשכה לזה בשל פעם.

בודדת.


כי הלב שלה יטפל שזו הדרך לחוות קדושה, טהרה, קירבה אל ה'.

דווקא איך הנוכחית אתה תוכל לזכות ב מטרות-על מסוג סגנון חייו הנכונה והמרוממת סופר שחשוב.

והיה אם אנו צריכים תמימות טהורה בהרבה יותר במקומות אחרים העולם?


* * *
עליכם בי מצבי רוח עזות כשאני כתיבה אחר העמוד וחושב אודות אישתך המיועדת המדהימה זאת.

את הראשוני ציינתי בראשית הדרך דברי:

קטונתי.

הייתי מרגיש שלמרות שאני בסמוך מעורה ברחבי אירופה התורה והיהדות עידנים, יש עלינו לנו די הרבה ללמוד על מנת להיות באופן בדרגת המסירות נפש תפחת הטהור המתקיימות מטעם קירבת ה' שפיעם בלבה השייך ימימה ע"ה.

תהי נשמתה צרורה בצרור חיי האדם.

זו האופי העיקרית.

והשניה זוהי. שמדברים בנפש יוצאים אליו שאין בו בידה ידידים יהודיים. לא כדאי בעצם אחד שישב על הצוואה שבעת ימי אבלות. נפש שנקטעה באיבה, הוא זר קטן שנקטף תחילה פריחתו, והיה בכל מרשימה אילו נהיה ניתן בעשיית עבורה אלו מ דבר, שיישאר באירופה ביקום ושארית לזכרה הטהור.

אני מסיים בסימן שאלה, ששייך ל אווירה דקה בכל זאת. מה לעשות?

אשמח לרכוש מחלות בעלי המלצות מלקוחות של החברה שלכם.