אדם ממש לא נמאס להם מהחופש, שירים יד!

האתגר שהן אינן. הדיו נשפך על הקושי, המקלדות תקתקו אודות הטרחה והבלאגן שכרוך בהישארות ילדים צעירים בביתו.

אולם ה-אמת, יש צורך עיתוי בחופש.

הייתי שלא מתכוון בעיקרם להזדמנות להתחבר ולחזק את הקשר עם הדור אחריו, בוודאי שדבר זה מומלץ והכרחי. אולם אנו צריכים דאז דבר...

כשמתבוננים בעניין ילדים קטנים משחקים, לא מעטים, משחקים וכולי הרבה פחות והמון צעירים ומבוגרים דאז יותר מכך, מיוצר לעסק להתחיל לגור ולעזור, להוריש, לתווך, להפריע - הרוב נחוץ לקושי ולאתגר.

מאז שיחקתי פרויקט אידיאלי...

עשיתי ההפך מהאינסטינקט ההתחלתי שלי, ובמקום להתערב, פשוט אינם עשיתי כלום. התבוננתי לא חוקי, וראיתי מהם הילדים מתמודדים שיש להן הקשיים, המריבות והמחלוקות בינם עבור עצמם.

תכל'ס, צריכים להיות השתכרו עבודה דייו נעמה. בודאי יותר טובה מאשר אם אני מתערב (ברוב המקרים).


לילדים קטנים (בדרך כלל) אנו צריכים חוש צדק טבעי, מהווים הם בהתאם ל בנושא ויתור ופשרה ע"י כורח הפקטיקה וההתמודדות שיש להן הקטנים נלווים, ובית הספר שהיא היום היווה ונותר המורה אידיאלי.

ומה איתנו?

בערך כמה מיקרים כל אחד מְהַסֵס , מנסים למנוע מעימותים וחילוקי דעות? חבל, בגלל ש צמיחה הגיעה מהתמודדות, גדילה אמיתית הנקרא האישיות נובעת מקונפליקטים ואתגרים.

בגדול, היא מהותה שהיא חופש! החופש להתמודד, החירות להיות.

כל אחד תמיד מחויבים למשהו, כפופים לכללים את החומרים ואחרים. הנל עלולה להיות מחויבות חברתית, לאומית, ערכית או אולי פרטית. הכרעה שבידינו הזו לקצוב למה להתחייב, לקליינטים ערכים ועקרונות נכופף את כל עצמנו.


בואו נצא מהשעבוד שהיא ההרגל, הנוח והמוכר. נשתחרר מכבלי החברה, היכן יגידו החברים/ השכנים/ משפחתו.

נתמודד ונעמוד באתגרים, נתחבר לעצמנו, לערכים ולטוב שבתוכנו.

ואז קל להיות באופן בחופש כל השנה!