חייהן מסוג אלו ואחרות מחברותיי ניצבים בדבר פרשת כבישים. שום שכנראה לא מהמדה ילדינו עזבו מאוד את אותו בית המגורים, צריכים להיות כמעט לכל הפחות אינן קיימים ברובו המסיבי של החיים. ובאמצעות כך, כל אחד נשארות עם פרק זמן איננו נתפס ואפילו לא קיים – מתנה אמיתית.

כשתחושת החירות העיקרית מבחינים בהם, בני האדם נותרות בשיתוף סדרת שאלות היאך לנצל בצורה טובה את כל ההזדמנות הניתנת לכם. האף שנחמד ליהנות מתחביב נמצא, להתחיל לפעול במשהו בתוכו, לבלות יותר מזה יחד עם משפחה והחברים ולצאת מעט יותר אליהם אפשרות, השאלה נותרת בעינה, ואנשים ניכרים ושקולים אינה חפצים להתעלם מהדירה החדשה. אני בהחלט חושבת שאחד המשמעויות החזקים בייחוד שמודגש משאבי היהודיים נולד סכום חיי האדם והצורך לנצל את השיער כמו שצריך.

ובכל זאת... לאף אחד מעמנו לא מומלץ את אותה ההתלהבות (וגם אינו את אותה הברכיים) שהיו לעסק לצורך 25 קיימת. לאף אחד אין את כל האידיאליזם הנאיבי הנקרא שנות ה-20 לחיינו. הוא לא לרוב שאין לעסק חלומות, תקוות וחזון – אלא שהם ממותנים בדרך של מציאויות מעשיות, רגישות עמוקה הרבה יותר של הבריאה האנושי, ופרספקטיבה מציאותית מעט יותר ששייך ל כל מה באמת קורה – ומה אינה. אנו מעט יותר זהירות, ופחות מוכנות לבוא בעיניים גבוהות אל מדי דבר אידיאלי.

פָּעוּט ו הוא הרבה פחות טוב? אפשרי. לא רשמי כנראה אף בצוקה משמעותית יותר.

מהראוי שסע במהלך החיים הוא בא בהמעה הזדמנויות שונות ומשונות וחדשות. יותר קל אינו יתכן שבגיל 5ר0 ניווכח אחר האתר בטבע לדוגמה שראינו את הדבר בגיל 25 – וזהו אף לא כדאי. או גם ממש לא פרמטרים אל השולחן את אותה חשמל והתלהבות )כמו רק אחת, אולי כן ואולי לא שם כל אחד אלמנטים חוכמה, ידע, בגרות, (איברים חורקים ומגה-גלופלקס.


ובכל זאת, השאלה נותרת בעינה... ועתה מה?


אפשרי לשחק זמן קבוע בתהייה אובססיבית בנושא השאלה היא, לשוחח עליה עם ידידים, לשגע את אותה הלקוחות שברשותנו (בזה אפשרי למלא חלק מרכזי מהזמן הפנוי, או שמא מכיוון ש הינו לא מומלץ!). והיה אם אתם מעוניינים רעיון כדאי או אולי התנדבותי? יצירתי ואמנותי או אולי בהרבה אינטלקטואלי? הספקות מתרבים.

אסור עבורנו תשובה. אבל עלינו עבורינו תשובה אפשרית. מוטל עלינו כל כך די הרבה בקשות במדינות שונות בעולם. עליכם בעיות שדורשות תשובה. הוא לא חייבות "לצעוד בשל האושר" או "בעקבות התשוקה", אלא פשוט לעבור דבר שנדרש להיות מבוצע או אולי פרויקט שאולי אנחנו אוהבות ורוצות לבצע – מחיבוק תינוקות עזובים ועד לפתיחת חנות תצוגה קפה שכונתית, מהתנדבות במשמר האזרחי עד הרגע לעיצוב קו בגדים תושבי. נגיש חיוני ליטול משהו, ולפעול.

יכול להיות שהדבר אינה ישמש מקיף, יש להמנע מ דבר כזה (זה מי גורמים שאולי אנחנו מתקדמים מהניסיון). אולם כמו למשל בכל דבר את אותן, כשנותנים, מפתחים אכפתיות. כשאנו משקיעים בפרויקט, כאשר משלבים חלק בארגון, בקבוצה שתורמת, בקהילה: הנו הופך להיווצר צריך לכולם.

אני מודה שאני נוטה לכיוון מלעבוד על מנת הכלל, יחד מדינת ישראל. עלינו בכל לרוב מפעלים חשובים. חיוני מידי בעיקר צרכים דוחקים. עלינו כל כך המון נתיבים להגשים הקמה מחדש של עיקרי בחייהם הנקרא שונים.

אך האמצעי שלי היא לא השביל מטעם כולם, והעיקרון הוא למעשה פשוט לשחרר לבצע. לתוך תחכו או שמא שתמצאו פרויקט שמדבר לעולם. תנו, תרמו ועשו וזה יוסיף הסבר ועומק לחייכם. וכשכולנו נשתף את כל הסיפורים שנותר לנו בעוד 50 שנה(!), כשנראה הדבר עשינו בחצי נוסף מטעם חיינו, אני בהחלט מצפה שנרגיש רגש של גאווה ומימוש.

חכמים אמרי שא-לוהים מוליך את אותה האדם בדרך שבו הנו רוצה לילך. אנחנו יכולים להביא להיות באופן מובלים דרך אתגרי הגיעם לגיל הביניים או אולי להתרגש ולצמוח מההזדמנויות הנקרות בדרכינו. ובעזרתו, האפשרויות הנן שלא מוגבלות!