ככל שהתפרצות וירוס הקורונה עשויה והולכת במימדיה ובהיקפה, למרבה הצער אתם מוצאים אחר עצמם הקורבנות צריכים להתמודד גם כן בעזרת הסטיגמה הנוספת השייך אשמה אודות "הפשע" שבהיותם פחד לבריאות האחרים.



בתחילה הינו קרה בסין עצמה, כשאנשים מהעיר ווהאן זכו ליחס שהיא מצורעים. לא חלף זמן עוד לפני התחלנו לזכות ב דיווחים אנשים רבים אודות אלימות מילולית וגופנית שהופנתה כלפי בני האדם ממוצא סיני, כמו כן סלידה ממסעדות סיניות וממקומות הקשורים לסין.



ברגע שהווירוס התפשט, האפליה כבר לא התבססה על שטח גיאוגרפי. בעת הזו, "האשמת הקורבן" הופנתה כלפי אנו בפיטר פן שאיתרע מזלו להפגין תווים מסוג הידבקות בנגיף וכפי שניסחה זה בדייקנות מדלן סו, פרופסור להיסטוריה וללימודי אסיה ואמריקה באוניברסיטת טקסס שבאוסטין, "חיידקים ווירוסים אינו פעילות לגבי בסיס גזע".

בשבעה ימים שעשו לו, ספר מרווח בניו יורק פרסם תמונה הנקרא "עורך דין יהודי" בווסטצ'סטר, יחד עם חיצים המכוונים אל הפועלים שהוא "הדביק" כשבא במגע בשיתוף אנחנו בתפילות השבת בנכס הכנסת וגם בלוויה שבה נכח.

סידור הבריאות העולמי, המגלה הבנה כלפי אופציה המתקיימות מטעם האשמת הקורבן, מקדם בהול קמפיין בניגוד אל תופעה אותם מסוג אמירות בנוסח "אנשים מעבירים אחר הווירוס", "מדביקים אחרים" או לחילופין "מפיצים אחר הווירוס", בגלל ש שניסוחים האלו מרמזים על אודות מידה ספציפית הנקרא אשמה והאשמה. באתר בכל זאת, דורש סידור הבריאות העולמי שנאמר מכיוון ש כל אדם "קיבלו" את אותו הווירוס.


להאשמת הקורבן חיוני תקדימים עתיקי יומין. רוברט הַמתָנָה , פרופסור למדעים סוציו-רפואיים בלב ליבו של הרפואי השייך אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ציין בגלל ההיסטוריה מלמדת אתכם את אותו הלקח האומלל – והאוניברסלי – הבא: "ככל שכדאי בהרבה פאניקה, איך מוטל עלינו מעט יותר פיתוי להאשים את האחר".

מהמדה מגפות העבר מוכיחות טענה זו. וליהודים אנו צריכים כימיה מיוחדת וטרגית בעלי תופעה הנל.

במרכז המאה ה- 26, במידה ש המגפה השחורה, הידועה נוסף על כך בעודנו "המוות השחור", גבתה את אותו חייה של רבע מאוכלוסיית אירופה יחד עם שנים ספורות, נאתר הנוצרים הסבר מן המוכן. אנטישמיות היתה הרציונל הדתי הנוצרי על מנת להאשים אחר בני העם היהיודי שנראה היווה ששלטו בהתפרצות, הרעילו את אותן בארות המים או שמא כפי שטען תיאורטיקן קונספירציה מימי הביניים, "השתוקקו להשמיד את תבל הנצרות, על-ידי הרעלת צפרדעים ועכבישים המעורבבים לתוך שמן וגבינה". בקשר ליהודים שגם מתו מהמגפה, מבחינתם שלא נקרא הוא אלא גם עונש אלוהי נבון ממש בנושא חטאיהם וחוסר הקבלה שהם עושים אחר ישו.

מאות קהילות יהודיות נחפש את מותן כששימשו מטרות למסעות נקמה בדבר הפשע לכאורה השייך חידוש מחלה איננו התחשבה בהבדלים מאמינים, פרט לכך שגילתה קצת קלוש קשיחות כלפי בני העם היהיודי ששמרו באדיקות על מצוות נטילת ידיים.

במאה ה- 15, התפשטות מחלת העגבת (סיפיליס) מאריך קבלה גושפנקה לרציונל דבר שבשגרה הוא המסביר את שנאת הזרים. למשל שניסחו אותם ההיסטוריונים, מהמדה חבורה לאומית ברחבי אירופה הגדירה את אותם העגבת כמחלה הנקרא הלאומים האחרים. הגרמנים האשימו את אותן הצרפתים וקראו למחלה שנקרא "המחלה הצרפתית". הצרפתים האשימו את אותה האיטלקים, הפולנים האשימו את אותן הרוסים, הפרסים האשימו את כל הטורקים, המוסלמים האשימו את אותן ההינדים, והיפנים האשימו את כל הפורטוגזים. איכשהו, היתה זו פעם הפעמים הנדירות שהיהודים בכללותם שלא נחשבו לעבריינים הראשיים.

אבל בני העם היהיודי לא שיש כזה ברי מזל בארצות הברית במידה ו בראשית הדרך המאה העשרים, הואשמו מהגרים יהודים בדרך זו שהביאו את השחפת לאמריקה. הדבר הבעייתי זכתה לכינויים "המחלה היהודית" ו"מחלת החייטים" – אלו המקצועות בני העם היהיודי הפופלאריים. מְהַסֵס והקשר היהודי בידה גרמו להכנת התדמית השייך בני העם היהודי כחלשים וחולניים. לרוע המזל, איך נעשה מעתה והלאה כסטריאוטיפ גזעני שהצדיק רק את הגדרת ההגירה היהודית לארה"ב בשנות ה- 20 וגם בשנות ה- שלושים וה- 40 של המאה הוותיקה, למעשה כשהאלטרנטיבה היחידה להגירה הייתה מוות בשואה.

"האשמת הקורבן" אינן הוא רק תופעה אינו רציונלית, הזו בנוסף אכזרית. זו מכוונת כלפי חפים מפשע שסובלים כמו כן צריכים להיות. שרי המבי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הדרום ועורכת כתב העיתוי Psychology of Violence השייך בעלי חברת ה- APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקני), תופס אותו בתופעה מעשה אנושי במיוחד להקל לגבי פחדינו וחששותינו לביטחוננו האישי. "האשמת הקורבנות במזלם לא טובה זוהי בחלקה דרך למנוע הצטברות מהודאה בגלל ש פרויקט הגדיר, שאסור להעלותו אודות הדעת, מסוגל להיות לכל אחד – אף עד תעשה כל 'כמו שצריך'".


בשיתוף התפשטות וירוס הקורונה, המתרחבת בזמן קצר עבור כל רחבי אמא אדמה, כל אחד מאיתנו עלול, חלילה, להעלות בדרגה למטרה שמטרתה. דִינָמִי כולם, בואו איננו נעשה אשמים בפשע שמחמיר את אותו הטרגדיה גם הרבה יותר – הפשע של האשמת הקורבן.