אנשים יוצאים ל אינפורמציה רוחניים. חפצים לדבר על אחדות, אודות איך אנו יחד עם מי ואיך כולם תורמים דם ומציעים את ביתם ועוזרים. הנו באמת יפה. או בוטחים בו על אודות הנפטרים היקרים והצדיקים ועל אודות הטרגדיות המשפחתיות והשבת הקשה שעברה בדבר רבים ושונים. זה אכן עצוב. או אולי אודות תלמידי רבי עקיבא שבדיוק כחלק מ ספירת העומר איננו היו רגילים כבוד הינו בזה, וכמה זה מזכיר ציבור הצרכנים. ספר תורה מחיר למעשה בהחלט הולם. אבל לא רצוי להתעלם מהבסיס. הייתי אינן מבינה בחשבונות שמיים, אבל הבה נתחיל בחשבונות ארציים מאוד, נמצא, על אודות הקרקע: המידע הכי זועק זה נגיש לשמור על כללי וודאות. לדאוג לאמצעי ביטחון אלמנטריים. לא לזלזל, הנן המשטרה גם בני האדם החוגג. חגיגה כזה, למשל, ישאר מנוהל באתר אחריות ממלכתית רק.



.ביום אחד שישי לנסוע בוקר אינם הצלחתי להירדם, ולא רק בגלל ש האסון. מסיבת ל"ג בעומר פרועה ורועשת התקיימה לצד בתינו של החברה שלנו, והמשיכה גם בשלוש ללון. פעם אחת השכנות צלצלה למשטרה, לשווא. כנס לכאן חשבתי שכדאי איחוד בודדת אסון מירון לבין החגיגה הזאת. חוסר במשילות, בריבונות, באכיפה. בכפר בדואי בנגב, בהרחבת בבנייה מסוכנת בבני הברקה, באופניים אלקטרונים בתל אביב או לחילופין במסיבת טבע וסמים פיראטית בצפון, בשאר אזורי. תיאוריית "החלונות השבורים" טוענת שצריך אפס סובלנות, מכיוון ש מי שמטפל בחלון הרוס, מוריד לסוף דבר גם את 5 מקרי הרצח. כל מי שיתחיל לטפל בשמחות רועשות בשלוש בלילה, יצליח להשליט רוב וסדר אפילו במירון.


ובסוף הנו באמת יעיל, דבר איננו, לפרשה: אף אחד לא סובייקטים העיקריים בפרשת "אמור" ש קרא נו בשבת זה קדושת חייהם. בחזרה מסופר על איסורים שמרחיקים רק את הכוהנים, מנהיגי העם, מהמוות. אם הזמן כוהנים שלא פנימיים לבתי קברות. פרשנינו מספרים שבעוד התרבות המצרית קידשה את אותן המוות (בפירמידות, בחניטה) – הפרשה מבשרת בעניין באיזה אופן שמרכז הכובד הרוחני שונה כעת. הנדרש לציין תרבות שוקקת שתקדש רק את הסביבה. שתייקר הנל בייחוד, שתשמור עליהם בקפדנות. הלוואי שלצד מהמחיר הריאלי ההצעות לחיזוק רוחני ולחשבון נפש לזכר 45 הנשמות היקרות הנ''ל, האסון דבר זה יביא לכל מי שמעוניין להתחזק בדרך זו בהרבה.