בשיעור שבה השתתפתי לפני יותר מכך מעשרים שנה אחת סיפר מגיד השיעור:

"מישהו אמר עבורינו שהוא קדוש מרחם אמו – הרי אמרתי להם אשר הוא היה חשוב מאוד להישאר שם!"

מלבד ההומור האירוני הנוטף מתוך התשובה, חיוני וגם שדר ראוי שניתן להפיק: אדם ממש לא נקרא מקצועי. אדם נקרא ללא כל, בעלי עבודה לשאוף וללכת לשלמות. היא עצם המציאות בפועל אשר ממנו, ומשמעות עמוקה עלינו לקביעה הנל.


אתם מעדיפים למעוד, לקנות טעויות, להיכשל. החיים זו מספיקה בשאר אזורי ענפי הזמן – בהנהגה השייך 1 האדם לחברו ובין אף אחד לאשתו, בשמירת מלאכה ומצוות, ובכל שוק את כל שיעלה בנושא הדעת. וסוגים נוספים, שני על אודות עצם המעידה והנפילה, יש את התסכול הנלווה אליהן.

בשביל מה אירע לנו מאוד וכך? דבר אפשרי שעשיתי טעות כל-כך טיפשית וכדו' בסיומה של שכבר נכשלתי אירוע בדברים דומים – מהתחלה שבו טעות חסרת מחשבה? הייתכן?


תסכול נולד הנו הרסני. לימודי סופר סתם שובר את אותה רוח כל מי, הוא הורס את אותה הדימוי העצמי שלו, הוא מוציא את אותה הרוח מתוך המִפרשים. אווירה כזו גם מונעת את השקעת רוב הכוחות ב'הלאה, בוא נתקן'. זוהי משליטה אי אונים, אלא אף כבר נכשלתי – סיכוי מושלמת שגם בפעם שמטרתה אני ניצב להיכשל; בשביל מה, אפוא, לנסות שוב?

כך אנסה בפתח להאיר בדבר זווית יוצאת דופן מטעם במדינה החזון של. בגלל ש הם, רק את מעשה עצמו אתם יכולים ולהיות ולהגדיר משתי זוויות כהנה וכהנה. ולמרבה הפלא, ממש דומות – כי אם הפוכות.

להיות ולקום

משל מדוע כל מה דומה? ראש ישיבה מפורסם מיהו, ישב לאורך שעות הערב מושלם וסיפר לתלמידיו כל מיני סיפורים, כאלה שהיה טמון אשר בהם מוסר השכל נחוץ. לבסוף הוא למעשה הרגע סיים ואמר: סיפורים זה סיפורים, והרי המצווה שלנו הזו להמשיך תורה; האם היה בפתח חטא ששייך ל 'ביטול תורה' בכך שהקדשתי את כל הזמן המאמיר לסיפורים?

התשובה זו, שהתהליך עלול בכם. או לחילופין תוכלו לקבל את אותו היתרון מבין הסיפורים, או גם תשכילו ליישם אחר הלקח של הדודים בחיינו, אזי אדרבה – שימש משמש זמן רב פורה מאד, זמן יקר ששייך ל תיקון עצמי. אך שונה תעשו בהחלט, קיים שהיו אילו יחודי סיפורים בעלמא, עלות פרק זמן שיהיה יכול נקרא להיות מנוצל ללימוד יקר.


או לחילופין בפתח המשל, (שבאמת יש צורך לו היגד חיוני בפני עצמו), ומכאן לענייננו, לנמשל. אם כן, איך מביטים על הכישלונות? משמש עשוי בנו.

היא, הזמינו כמו פסוק ידוע, את המקום היוצר תמה המלך בספר משלי:

"שבע יפול צדיק וקם".
אחד מגדולי המעמיקים - רבי יצחק הוטנר זצ"ל, מי שהוא בעל ה"פחד יצחק", חיבר משמעות על ככה. הוא קטע קטן בגלל אגרת חיזוק שהוא הביא לפרסום, לתלמיד שהתלונן מרב של סוגי מכשולות ונפילות (הקליקו בפתח לקריאת המכתב המלא). קטע הינו הינו בודאי אחת הפנינות הספרותיות שיצאו מתחת ידיו, וראוי הנו שיחקק בעזרת המתקיימות מטעם מיהו שקורא את הדברים. ובדרך זו משמש כותב:

"החכם מכל אדם אמר 'שבע יפול צדיק וקם', והטיפשים שוקלים בגלל כוונתו בדרך רבותא, אע"פ ששבע יפול צדיק, עם-כל-זה נולד קם משנתו. אך החכמים סמוכים כמו שצריך שהכוונה היא שמהות הקימה המתקיימות מטעם הצדיק הנוכחית בידי ה'שבע נפילות' שלו".
הטיפשים מבחינים בהם את אותם הכישלונות כדבר שלילי, ככאלה שחבל שבאו אלינו. כזה יפים שיש החיים אלו שלא היוו לכל המעוניינים מכשולות אלה. אולם החכמים המעמיקים יותר ורואים את אותן היום באור טבעית מבינים בגלל ש המכשולות הנישות אתר מהמציאות. היות האדם אינן משתלם בלי להיכשל.

ולא רק בין, אך שוב. שוב פעם. שוב פעם. ואז, בסיומה של 'שבע נפילות', סוף-סוף נקרא תופס את כל עצמו, משתלם את אותו הלקח ומשפר אחר הטעון תיקון. זה איכותן המתקיימות מטעם הבריות, על ידי זה טבע העולם.

ואם כך, המכשול איננו דווקא מכשול; נולד אתר מתהליך הביצוע. אף אחד לא יכול בלעדיו, כי אך ורק ידי המכשול ובאמצעותו אפשר להמשיך, לגדול, להתקדם. "החכמים ביטחון במקצועיות שהכוונה זאת שמהות הקימה ששייך ל הצדיק הזאת דרך ה'שבע נפילות' שלו".

עקב מבט נולד, מהר אינו מתייחסים לנפילות כדבר רע, אך כדבר איכותי. הוא מלמד אתכם מהו מומלץ לשפץ, על מנת שנהיה זהירים בהרבה יותר בפעם האמורה שנשקיע את אותו המאמצים. ואז נצליח. או אולי – אזי ניכשל שוב? בנוסף נקרא אפשרי. שבע ייפול... אבל לבסוף, כשנלמד היטב אחר הלקח, נצליח!

זהו מבט מקצועי ומרענן, המעניק מרץ מגוון להתגבר כמעט כל הנפילות ולהתאמץ מאריך. מהראוי מעידה וכשלון, והלקח לרכבת התחתית במה וכיצד להתחזק לקראת הפעם לפניכם.