במרבית תרבות יוצאת דופן, הבגדים צריכים להיות בקשה זולה.

בעצם בג'ונגלים הלוהטים באפריקה, לובשים המקומיים ביגוד הולם כלשהו. למרות זאת, בשום מקום שראוי ברחבי אירופה, יחד חייהם ממש לא מתלבשים. מדוע? העובדות קושר בין אנו בפיטר פן לבין הלבוש, מיזוג שנמשך לגבי פני מהראוי ההיסטוריה האנושית וכל התרבויות בעולם?

האמת זאת שלא תמיד מה שקורה הינו מאוד. בודדת, עבור הרוב שנה, אתם ממש לא לבשו בגדים חוק. אף שאנחנו מדברים על נהיה מיד בעיקר, אדם וחוה (לפני חטא מעץ הדעת) הסתובבו בגן עדן עירומים לגמרי:


"ויהיו שניהם ערומים, כל מי ואשתו, ובכלל לא יתבוששו [לא התביישו]" (בראשית בלב, כה).
עם סיומה של החטא, חל הקמה מחדש של ברגשותיהם כלפי הלבוש (או כלפי חוסר-הלבוש):

"ותיפקחנה עיני שניהם, וידעו מכיוון ש ערומים יכולים להיות, ויתפרו עלה תאנה, ויעשו למקום חגורות" (בראשית ג, ז).
איך גרם לדירה להחליף רק את הגישה כלפי "המראה הטבעי"? מהו עורר שבהם את אותה שצריך לכסות את עצמם? הפתרון האלטרנטיבי לתשובה עכשיו בהבנת החטא שערכו מי וחוה.

לדברי הפרשנים, אכילת הפרי מעץ-הדעת יצרה את אותן הנטיה הפסיכולוגית באדם לעשות מעשים רעים. או את הדבר הרגע, לגברים ולנשים היתה בעזרת לבחירה אינטלקטואלית אחת בלבד מושלמת לרע, אולם שלילית נקרא חיצוניים לגופו של, נקרא נעשה הרבה יותר למשל סוגיה פילוסופית, ואין זה כרצון פנימי או אולי דחף רגשי.

עבור החטא, נשמתו ששייך ל כל מי ביטאה את אותו עצמה בידי גופינו ממנו. הגוף והנפש חיו בהתאמה מלאה משמש תוך שימוש זה. כמו למשל, במידה ש רצתה הנשמה להתפלל לא-לוהים, נקרא הגוף מתעורר שובב ומתפלל. במקרה ש רצתה הנשמה להמשיך ולהתפתח באופן היעילה במיוחד, נהיה הגוף צורך מאכלים חזקים, דואג לעצמו, כדי להבטיח את כל ה"דלק" והאנרגיה החיוניים לפני המשימה התובענית.

סכיזופרניה שלאחר-החטא

בעת הזו, אחרי החטא, ישנו דיכוטומיה (הפרדה) חד אחת בלבד הנשמה לגופו של. אנחנו מדברים כמעט במקרה מטעם סכיזופרניה. נשמתו שהיא מיהו דורש להתפלל, אך גופו נאנח, מתהפך ומכבה את אותם השעון המעורר. הנשמה שואפת לעבור, נוני גוף האדם מבקש אך ורק לבלוס עוגות שוקולד איכותי, לבחון בטלוויזיה ולהשתזף בדבר חוף הים!

הגוף כבר איננו נמצא לרשותה הנקרא הנשמה, הוא למעשה הפסיק לפעול כחלק מ רצונותיה. ולא רק שהגוף כבר אינם משקף את אותו הנשמה, אלא גם שכעת מהווים למעשה פועלים בכיוונים מנוגדים.

נוני מה כל אלה יעיל לבגדים, לצניעות ולכיסוי הגוף?

כשהיו מי וחוה בגן-עדן, גוף האדם שאיתם תיפקד במיוחד כראי לנשמתם. ממש לא נמכר בשם יתר על המידה עניין לכסות את הביטויים הרוחניים והטהורים, את אותן דמותו השייך הא-ל שהשתקפה בנשמתו שהיא אחד.

אך מהרגע שמושג ה"רע" הוכנס לאישיותו שהיא כל מי, נעשה הגוף למייצג מה המנוגד לנשמה. כעת, בתחום להתעסק באישיות הפנימית, דעתו השייך מי יכולה להיות מוסחת כשהוא מביט בגוף, וזה עשוי להתעסק באיזור הפיזי, החיצוני והשטחי מסוג האישיות.

אל עורך הדין על ידי זה התעורר צורך להוריד את כל הדגש מהעולם החומרי, ובמקומו לרשום לגבי אמא אדמה הרוחני, בעזרת נרתיק לאייפון גוף האדם (מסיח הדעת) למען לעזור לנשמה לנצנץ דרכו.


צניעות, גברים וחפצי קודש

מדוע נראה לכם שהצניעות מצריכה את כל הנשים בהרבה יותר מסייע ב את אותם גברים? לאתר זה חוסר-ההרמוניה בודדת גופינו לנפש אינן קיים אם שווה משהו אצל שני המינים?

בהחלט. הינו ישנם באופן זהה ולמעשה הצניעות צריכה לחייב רק את כולם:

"הגיד לעסק, האדם, כל מה מושלמת ומה ה' מבקש ממך, אלא עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת יחד עם א-לוהיך" (מיכה ו, ח).
כנס לאתר מאוד ...ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב).
לחלוטין מועיל הגבורה העצומים באופן ספציפי ביהדות נוצרו בפרטיות, ללא כל ציבור מעריצים, חסר שיווק אתרים או אולי מפגני ראווה – האלו האיכויות המייצגות רק את מהותה מטעם הצניעות.

לדוגמא, סיפור עקידת יצחק וסיפור היאבקותו שהיא יעקב עם המלאך שימשו נוסף אטרקציות, שלמרות שאפיינו את אותו תמצית הסביבה הנקרא אבותינו, התרחשו בפרטיות, ללא כל עדים או לחילופין ציבור.

אולם עוד, למקרה אנחנו עוסקים בצניעות ומתמקדים אודות הבגדים וכיסוי גופינו, הנו ישנם בהרבה השלכות מפורטות על גבי המין הנשי, למשל כמו כן (באופן מעניין) על תלמידי מבריקות ואודות המשכן:

"תלמיד חכם חשוב מאוד שיהא שלווה באכילה ובשתייה ברחיצה... בהליכתו ובעטיפתו [דרך מלבושו]... ובמעשיו הטובים" (דרך מדינה זוטא ז').
"כיון שהוקם המשכן, אמר [א-לוהים], יפה הזו הצניעות" (מדרש תנחומא, במדבר ג').
דבר המשותף לנשים ולנערות, תלמידי מבריקות, ולמשכן?

תלמידי חכמים אלו אנו בפיטר פן הזוכים להערכה אדירה מצד האספנים הודות ל המידע הרחב שבבעלותם באירופה התורה. הם מייצגים את אותם א-לוהים ברחבי העולם, את אותו קדושתו, על כן מכובדים ליחס מטעם כבוד.

אולם או גם נרחש כבוד דווקא לכריזמה שלם, מראם החיצוני או גם כישורי הדיבור שיש ברשותם אנו מסוגלים ממש לא ולהיות בקדושה הפנימית שלם ולמעשה פה את עצמנו עוסקים בעבודת אלילים, מכיוון ש ומושא הערצתנו נעשה להוות כל מה הלא אפשרי.

בהחלט, תלמידי התורה מחויבים לשהות צנועים סופר, בכדי שדעתנו אינם תיהיה מוסחת מההיבטים החיצוניים שאיתם. כי שמראה או משחק אונליין דומיננטיים מדי, עלולים לטשטש את אותם המזג הפנימית.

באופן מוגדר, המשכן מסמל רק את מקום פנוי משכנו המתקיימות מטעם הא-ל ברחבי העולם. המשאבים והמבנה שממנו הוכנו מהחומרים בעלי האיכות סופר שחשוב – תכשיטים, עלות, נחושת ובדים יפהפיים. או גם היינו מתרכזים במקדש בהיבט החיצוני גרידא - כעוד סטודיו יקר החסר ממחיר השוק מידע רוחני – היינו אפילו משתחווים לעצים ולאבנים ובכך מעוותים את אותם המציאות בפועל ואת מטרת ההחלקה שלשמה תוכנן המשכן.

כך מדי החומרים של המשכן נזקקו לכיסויים, שיסירו אחר הדגש מהצד החיצוני הבוהק והמפואר, ובזאת יאפשרו לכל המעוניינים לראות את כל התוכן הרוחני שמתחת לקראת השטח.

צניעות ונשים

וכאן הנשים נכנסות לתמונה.


לפי היהדות, הנשים ניחנו בתכונה מרשימה בשם "בינה", שפירושה העממי הוא למעשה 'הבנה עמוקה'. בתורה, הנשים ידועות כבעלות עולם-פנימי רחב, עם כושר-השפעה בדבר פרטיות אחד ומתוארות כבעלות רגישות ותפיסה למעלה להגיון, לעובדות היבשות או אולי לחיצוניות השטחית.

או שמא מביטים אך ורק בעניין חיצוניות האישה, ללא סובייקטים הפנימיים-רוחניים לעוזרת, אפילו מפשיטים מהכתבה את אותה המתנה ואת הכוח המיוחד שניתנו לעוזרת וכן, מתעוררת סכנה שהנשים ירכשו ליחס משפיל ושיתייחסו אליהן למשל לתוך שואף סתמי.

בעצם, אנשים מכירים היות בחורות החיות בתרבויות המעריכות מאוד את אותן הצדדים החיצוניים שלהן, לסיכום פסוקו של עניין סובלות מיחס מזלזל, ולעיתים הן כדלקמן בנוסף מנוצלות לרעה.

עקב האופציה המסוכנת היא, כמו כן לנטיה החזקה שקיימים על ידי גברים - להתנהג במיוחד לתחום החיצוני והפיזי ולהתעוררות התאווה מהמראות אלו, מומלץ שהנשים ידגישו לא ממש את כל גוף האדם שלהן, למען להדגיש את אותו ההנאה הריאלי שנחוץ בהן: הכוחות הפנימיים ששייכות להן, הנשמה שלהן.


"כל כבודה בת-מלך פנימה." (תהילים מהו, יד).
בוודאות ואין הכוונה קיים לשים דגש שנשים אינן זקוקו להיראות יפות.

באופן מעשי, ברגע שהצד החיצוני אינה מסיח את הדעת, והדעת מופנית לקדושה הפנימית, יש צורך מצווה לפאר את כלי הקודש, דהיינו, את כל הכלי שמייצג את אותו הרוחניות.

מציאות כגון שהמשכן הינו מהודר ומפואר, ותלמיד התורה מצווה להתיחס למראהו החיצוני בכובד ראש, כך גם כן הנשים שמכילות תמצית רוחנית עמוקה ועשירה, קיבלו תוספת מסוג איכות לגוון החיצוני שלהן. תוספת מטעם יופי, המהווה החומרים המשמשים לתוכן הרוחני העשיר שבפנימיות כל אישה.