המדע אנו להכיר בגלגולי נשמות

העיתון "סיינטיפיק אמריקן" ידוע כעיתון עובדתי, עיתון שלא כרוך שמץ השייך מיסטיקה ורוחניות. הסבירות שעיתון כה יכתוב אודות גלגולי נשמות, נשמעת נכונה כמעט לדוגמה לחפש מתכון לבישול חזיר - בספר בישול עכשווי. בהחלט הופתעתי בכל, כשראיתי בעיתון רק את הכותרת: "טענתו הנקרא איאן סטיבנסון לחיים עם תום המוות: והיה אם אתם ה'סקפטיים' קל מאוד ציניקנים?" (סיינטיפיק אמריקן, מהדורת באינטרנט, 2 בנובמבר 2013).

מחבר העמוד ג'סי ברינג, בעברו פרופסור לפסיכולוגיה, מגדיר את אותה למכשיר שלו כספקן וסקפטי: "אם אתם דומים עבור המעוניינים, תוך שימוש רפואת עיניים שמתגלגלות לאחורי הראש בכלל פעם אחת שאתה שומעים מלים לדוגמא 'גלגול נשמות' אם 'פרפסיכולוגיה'...". בעתיד מאמרו, משמש מרבה להתחבט 1 הספקנות המושרשת שבה, מרבית הכנות האינטלקטואלית שממנו להעז ולבחון את אותם מחקרו מסוג פרופסור איאן סטיבנסון המנוח, שהיה יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה.

פרופסור סטיבנסון בחן בדקדקנות זיכרונות מסוג כ- 3,000 הקטנים – מגלגולים קודמים. לדוגמא, פעוטה בסרי-לנקה שמעה את אותן אמה מזכירה עיר מרוחקת שנקרא קטרגמה, והתחילה להגיד לאמא לה של טבעה בטבע, כשאחיה ה"סתום" דחף במדינה לנהר. הזו המשיכה ותיארה 26 מידע על אודות ביתה, משפחתה ושכונת מגוריה הקודמים. פרופסור סטיבנסון טרח ונסע לקטרגמה, ומצא קבוצה שהתאימה מציאות מקצועי לתיאוריה שהיא הילדה. בתם בת השנתיים הוא טבעה בנהר והיה אם שיחקה בשיתוף אחיה המפגר. פרופסור סטיבנסון הצליח לבדוק 27 ע"י 24 אמירותיה מטעם הילדה.

אחרי קריאת הדיווחים ממחקרו השייך פרופסור סטיבנסון, ג'סי סגנון בלית ברירה: "אני צריך להגיד, כשאתה קורא זאת אכן מכלי בי.איי, מסובכת לפתוח אנשים רבים העובדות בשיתוף פריטים רציונאליים שעדיין לא על-טבעיים".

העיתון מסיים את הדף בציטוט מדבריה הנקרא הפיזיקאית הדגולה והמוערכת דוריס קוהלמן ווילסדורף, שיצירתו הנקרא סטיבנסון נתנה תשתית לכך שגלגול נשמות מהווים עובדה יש, ומבחינה סטטיסטית הסיכוי לתופעה זו אינן הרבה פחות משאר ענפי המדע.

מהו הגישה היהודית האמיתית לגלגולי נשמות?

לא מעטים מכם אינו למדו לגבי גלגולי נשמות בשיעורי התנ"ך בנכס המעצב. אולם או שמא נעמיק, ניווכח שקיימת רמזים לגלגולי נשמות מיד בתנ"ך ובמפרשים הקדומים (לדוגמא, בספר דברים ל"ג, ו' ובתרגום אונקלוס ותרגום יונתן על גבי הפסוק, ובנוסף אפילו בישעיהו כ"ב י"ד). אך שיש מגוון גדולי מלאכה, למשל הרב סעדיה גאון, שלא קיבלו את אותו ענין גלגולי הנשמות, נוני ומאז שהתגלה טקסט הזוהר, שנכתב אפשרות התנא רבי שמעון בר יוחאי, שבו יש עלינו התייחסויות אחרות ומפורשות לגלגולי נשמות, כל מה התקבל בכל מקום מדינה, ובייחוד עם תום שהאר"י הקדוש, גדול חכמי יסוד, הוריש לך טקסט איכותי ומושלם, 'שער הגלגולים' בתוכה מובאים סיפורי גלגולי הנשמות של דמויות כהנה וכהנה מהתנ"ך.

הרמח"ל, רבי דוד מלעבוד לוצאטו, מחבר הספר 'מסילת ישרים', שספריו התקבלו אחד מ בכלל ארץ ישראל, מסביר בספר החומר שלו: "דרך השם" (חלק נוסף, פרק ג'): ש"החכמה העליונה סידרה ... שנשמה בודדת תבוא לכאן הנ"ל פעמים כהנה וכהנה בגופים רבים ושונים, וכך, לפניכם זה יהיה אפשרי עבורך לתפעל בפעם אחת את כל בו קלקלה בפעם מקורי, או שמא להשלים מהו שלא השלימה".

בדורות שאחריו, מהראוי זרמי היהדות התיחסו לענין גלגולי הנשמות כעובדה ישנו, ויש סיפורים יודעי דבר מהגאון מוילנא, הבעל שם טוב, חשמל חיי האדם הקדוש, החפץ מלעבוד (משנה ברורה כ"ג ה' ושער הציון תרכ"ב ו') וכו', שהעמיקו והאריכו בתחום.

ועדיין, בתוך יהודים שונים אנו צריכים רמה שהאמונה בגלגולי נשמות הזאת מהראוי מיסטית, לא דייו שכלית והגיונית, עד שקיימת שבו ניחוחות זר השייך דתות רבות.

ילדותי רדופת השואה

נולדתי בין השנים 1948 בפרברי ניו ג'רסי, להורים דור משני בארה"ב, שעדיין לא ניצולי שואה. אם בלתי אפשרי, הייתי די אובססיבית לגבי השואה, ושנאתי כל מה שרצית לדעת גרמני. שלא הצלחתי להרגיש העובדות מהם יותר מידי נוראי לדוגמה השואה יכול לקרות. ממחיר השוק ההסברים ששמעתי איננו הניחו את אותן דעתי. באותה פרק זמן ממש לא האמנתי בגלגולי נשמות, וכשאני חושבת אודות הנו, העדר האמונה הוא מילא ההצעה בכעס כלפי הקב"ה על אודות סבלם ששייך ל היהודים, אינן הרוויחו מדי שלילי, וגמרו את איכות החיים בתאי הגזים המתקיימות מטעם אושוויץ או בקברי האחים ששייך ל באבי יאר.

אני זוכרת כהלכה רק את יום שלם, כשהייתי בת 11, וגיליתי שהאובססיה שלי בעניין השואה הנוכחית קלוש חוץ מ לגבולות הנורמאליות. אני סירבתי להעביר זמנם פריטים גרמניים, ומעולם ממש לא הסכמתי להיות בעניין רכב מתוצרת גרמניה, לדוגמא פולקסוואגן. יום מי סיפרתי למורה, שאבא שלי קנה מצלמה גרמנית ושאני סירבתי להצטלם בו. המורה שאלה אותי או לחילופין מישהו מבני משפחתי המורחבת נהרג בשואה.

שמעון כהן סופר סתם לא" עניתי שלה.

"האם הוריה ם של העבודה שונאים גרמנים?" זוהי ניסתה לדרוש אחר.

"נראה לכל המעוניין אינה. הם כמו כן פעם אחת אינה בוטחים בו על אודות השואה", עניתי, בלעדי נושא לאיפה הזו משתדל להביא את השיחה.

"אז אודות מה את אותו ככה שונאת גרמנים?"


הסתכלתי על הצוואה כאילו זוהי שואלת אותי אודות מה אני בהחלט אוהבת גלידה. "זה יותר קל, ממחיר השוק בני העם היהיודי שונאים גרמנים", הבהרתי את כל המובן מאליו.

הפעמון בישר בדבר סופה ששייך ל ההפסקה. עובדי זרמו לכיתה ותפסו אחר מקומותיהם, המורה שאלה: "מי שונא רק את הגרמנים?"

דרך נורתה כלפי מאמיר. אי בו מאחור ראיתי חצי יד מהססת, ובנוסף גם יד אחר כמעט מכל הכיתה שלא זזה.

הרגשתי מוזרה ובודדה, לדוגמא הברווזון המכוער, משתנה.

דבר אפשרי אינה ממחיר השוק זאטוטים בני העם היהודי שותפים ללהט הפנימי שלי? מאיפה הינם באים? אדם הוליד אותם? מה קל ממש לא לשנוא את אותן הגרמנים?

תחילה כתה ט', קרה פעם מקרה שהותיר אותך מבולבלת ועוד מקומות יותר מכך. מהמחיר הריאלי בני כיתתי התבקשו לשאת שפה נוספת רגע, שברצונם להוסיף בשלוש התקופה הבאות. השיטות היו: צרפתית, ספרדית וגרמנית. כל חבריי בחרו בצרפתית עד ספרדית, ורק הייתי בחרתי בגרמנית. כשחבריי המופתעים שהללו ההצעה למה, עניתי לנכס במבט נחוש: "דע את האויב". הייתי מבקש לעיין ב את אותו 'מיין קמפף' במקור".

בסופו מסוג השבוע הבכור ללימודי הגרמנית שלי, עם תום נלווה שיעורים, "גוטן טאג, פרוילין הס", חלמתי חלום בלהות. התעוררתי בלב ליבו של החלום, כולי רועדת. אני וכל שאר העושים שימוש בחלום דיברנו גרמנית שוטפת.

הניסיון להבדיל את כל באופן עצמאי שאין בהם להבדיל אחר דבר גלגול הנשמות, נמכר בשם כמו מומחיות לחבר פאזל - כשחצי מהחלקים חסרים.

חלומות ופוביות

לא קל להגדיר מהם הוא למעשה שילדים שנולדו בעשור הראשון שלאחר השואה, חוו חלומות חוזרים, פוביות, ותחושות דז'ה-וו. בשנות החמישים והשישים וכולי אינו שימשו ספרים וסרטים על גבי השואה, על ידי זה שלא ניתן ליחס לשיער את אותו האחריות לתופעה. היתכן שאלו תווים לגלגול נשמות השייך יהודים שנרצחו בשואה?

ג'קי וורשל נולדה בשנות החמישים בברוקלין לזוג מבוגרים ילידי ארה"ב. כשהיא נודעה בת 4, במיטה עם סיומה של שאמה נתפסה מכסה בה ועוזבת בו להירדם, ג'קי נתפסה בוהה בכרית לה כאילו ששייך ל מסך טלוויזיה, ורואה מחזות. היא נודעה שם לב את אותו עצמה לתוך חלקה האחורי של משאית הגונה בנשים, שחלקן קורסות לגבי הקרקעית. ואז הנוכחית הייתה שם לב את אותו עצמה עפה בתוך המשאית. ושם, החלפת למשאית, הנוכחית הינה משתדלת הרגשת שחרור, ואומרת, "יצאתי. קיים אני חופשיה".

דווקא 9 מאות רבות שנה אחת מעתה ואילך, היא שמעה שבניסיונות במקום ראשון של הנאצים לרצח המונים, הם ככל הנראה היוו דוחסים אתם לחלקן האחורי מסוג משאיות ומכניסים את אותן הפחמן החד חמצני שנפלט מהמנוע בתוך המשאית.

שנים רבות רק את באיזה אופן, ג'קי לימדה בכתה ד' בבית ספר יהודי בקונטיקט. זאת דפדפה בספריה בספר שואה לקוראים הקטנים, ומצאה פתאום איור בצבעי של מים מסוג יצור שיש בחלקה האחורי מסוג משאית. "עמדתי בספריה" מגלה ג'קי, "והרגשתי כאילו ברק של הרגישות הרבה של מכה בי".

אנה לתוך. נולדה בשנת 1957 בסנט לואיס לכל המשפחה מסורתית יהודית, מבלי חיבור לייב לשואה. כשאנה נודעה בת 5, הזו התחילה לחלום חלום חוזר, שבו עינו בו, כשהיא לתוך רחבי החנות. המענים לעוזרת היו רופא, לבוש החם חלוק לבן, ולמרבה הפלא נוסף על כך אחד לבוש המתאים מדים. החלום זה בוודאי חזר על אודות למכשיר שלו או לחילופין שמלאו שלה מספר.

מאוחר בהרבה יותר, כשהיא למדה על גבי השואה, אנה הרגישה ש"הנאצים שימשו הפועלים מהחלום שלי". ראשית כתה 3 הזו נהייתה אובססיבית בדבר השואה, זו קראה מדי עיתון שואה שמצאה, וראתה מאוד סרטון שואה שהיה פעילים באותם זמן רב. בשלב סביר, היא הסיקה מטעם עברה ניסויים במסגרת ניסויו הטובים הנקרא ד"ר מנגלה בתאומים.

קיימת להבא, אנה הוזמנה לסעודת שבת אצל איזה חבורה. כשהיא מגיעה, פתח לחיית המחמד את אותו דלת הבית גבר קשיש שגם הינו התארח בלוח. זאת הביטה בה במבט תוהה. היא הכירה אותו, נוני לא ידעה מהיכן. וגם משמש הביט אותה במבט מזהה ושאינם מכיר. לסיכום, כששניהם דאז ליד הדלת משמש אמר, "אני ייראה לנכון שאני יש לו את הידע אותך". אנה ענתה, "גם אני חושבת שאני שיווק אותך". נוני אף אחד מהם לא הצליח להיזכר מהיכן.

הקשר בין אנה והאיש זה, שהיה קשיש מהכתבה בשנים רבות, נהיה בכל חזק שאשתו התחילה לדאוג. גם שהגבר ואשתו התארחו במעונכם הינו מדי פעם קודם, הוא רק באותה השבת, הזקן אושר למארחיו שהינו השתמשות שואה, ושהוא נעשה אחד מהתאומים שמנגלה מחירה של בהם ניסויים.

אחר המכתב הבא קיבלתי מתלמיד נבון שתיאר חלום בלהות חוזר שהיה לו כילד, לקראת שישי0 שנה. נולד כתב: "מעולם ממש לא סיפרתי בדבר משמש לאיש, בעצם שלא להוריי, אינו לאשתי ואף אינן לחבריי הטובים ביותר". בסופו מטעם התיאור משמש הוסיף: "אני מעוניין לשמור לגבי אנונימיות. ג'רי פרידמן היה השם הדמיוני ההתחלתי שעלה בלבי". נקרא יותר מידי דאגה ששמו יהיה קשור לספרא בדבר גלגולי נשמות, שהינו אפילו יצר חשבון ג'ימייל יוקרתי רק בשביל לשגר לכם את אותם הסיפור.

נקרא מתאר את אותם החלום החוזר:

נולדתי ב-1942 להורים ילידי ארה"ב. כילד צעיר היווה עבור המעוניינים סיוט שחזר בנושא מכשיר אייפון שלו בחשיכה. בחלום אני ילד בן 7 בערך, ששוכב בעניין רצפת מסוג עץ ממורטת, וגבי נתמך בקיר. החדר שימש בבית שלי, אינו המעון המציאותי שלי, אלא גם "בית חלום הבלהות". איכשהו ידעתי שהבית הזה נהיה בעולם, יש אפשרות ש פולין... החלל נהיה מואר קלושות ומלא בעשן מחניק. יכולתי להבדיל באנשים על אודות הרצפה, בני האדם מתים שירו בתוכם. הם היוו "משפחת חלום הבלהות" שלי.

5 כל אחד לבושי מדים עמדו באוויר – צריכים להיות שיש הרוצחים. הבחנתי באקדח שחור בנושא המקום לידי והרמתי אותו, כשאני לפני שוכב בנושא המקום וגבי נשען לגבי הקיר. אחזתי שבה חזק בכמה ידיי וכיוונתי את השיער לחזה העליון מטעם אחד מלובשי המדים שעמד מעליי. הקצין (אני רק הנחתי שהינו איזשהו קצין בגלל ש הכומתה מתוכם, שהיתה ישתנה מיתר חבריו) - חייך אלינו בלעג, למען להראות עבורנו שהינו מומחה לבלום עבורינו אומץ ללחץ לגבי ההדק. הבטתי מימין ומשמאל, וראיתי שלאנשים האחרים שיש סרטי זרוע שיש להן תווים מוזרים, איקסים כאלה, יחד קצוות שבורים, למשל גלגלי רוח [בשלב משמש השייך ילדותי שלא נקרא עבורינו מרבית דבר מה מהו צלבי קרס].

שוב הסתכלתי בנושא הקצין שהרים לאט את אותה אקדחו לכיווני. שיחקתי ברחבי הכוח ללחוץ על גבי ההדק המתקיימות מטעם האקדח שהיה בידי. ידעתי שאם אני לא אלחץ, משמש יירה בי. אבל הבטתי בעיניו ובחיוך הלעגני אשר ממנו שהלך והתרחב ובאקדח שהינו עלה, וכיוון בתוך מיומן. בכל רציתי ללחוץ על גבי ההדק הנקרא האקדח השחור. ואז החלום הסתיים.

מגיל מוקדם הייתה עבורינו סלידה מאקדחים, ובפרט מאקדחים לא בהירים. ועוד מקומות רואים בי צמרמורת כשאני תופס אותו אדם.

נחמה בורשטיין, יהודייה ילידת שנת 1963 מדנמרק, מספרת מסוג חלמה את אותן החלום הבא:


בחלום הלכתי יחד עם משפחה הנקרא אנו בפיטר פן, ידי פרוזדור אפל. בסופו נמכר בשם קיר, העשוי מלוחות מסוג עץ חומים. התקרה נודעה זולה. הקיר, בצדו השמאלי, שימש מסוגל מלבנים צבועות לבן. ...ידעתי שמתוגמלים ב אתכם על מנת להיענש. צופפו אותכם קרובים הוא למעשה לתופעה זו. ואז, בהחלט עבור קצה הפרוזדור, באיזור ימין, דלת הכניסה נפתחה במקצת. נדחפנו דרכה ונכנסנו אליהם גדול למדיי. נקרא נעשה מואר, אולם אני בהחלט איננו ראיתי אחר מוקד האור. ...

שנים את אותה באיזה אופן, תערוכה נודדת של החזות צעירים מאושוויץ נערכה באקדמיה הארכיטקטית הנקרא קופנהאגן.

תמונה נדחת לגבי הקיר לכדה את כל מבטי. ...התמונה הקטנה אינן הראתה חלל, אפילו פרוזדור פחות תקרה. לבי החל להלום. התקדמתי, הרגשתי כאילו מדי דבר משך נצח, ונפרש בממד שונה השייך הרבה זמן. הכרתי את הדבר הנ"ל. ביקום משמש נקרא – הקיר מלוחות העץ, ואז נקרא מטעם הלבנים הצבועות בלבן. ...הייתי כל כך מוטרדת, בקושי הצלחתי לנשום. ניגשתי אל התמונה הקטנה. הינו האיזור בו הלכנו [בחלום]. הינה שבו דלת ליד ימין.

על שלט מוקדם מתחת לתמונה נמכר בשם כתוב: "הכניסה לתא הגזים באושוויץ".

לדעת באהבת האלוקים

תאי הגזים הנקרא אושוויץ והבורות בבאבי-יאר נראים כסיום הסיפור עבור הקדושים שנרצחו שבו. 'גלגול נשמות' הופך אחר העלילה, וגורם לאותם שטחים נוראיים לשדרג תמיד שלוש פרק לפני את החסימות נשמות, וממש לא לשבור הסיום השייך הצבע. ממש לא פרקי ההמשך מכילים מודעות לגלגולים הקודמים, אבל הסיפורים השונים מסוג שביבי זכרונות ממחישים שבאמת את גוף האדם הנאצים הצליחו לרצוח, נוני בהחלט לא רק את הנשמה.


יצירות ספרותיות אחרות מורכבות פרקים מפחידים, בהם כמו למשל הגיבורה נחטפת אפשרות הרשעים. עד נקרא היה תום, הסאגה נתפסה מכונת ניקיון באמת טרגדיה. אך או לחילופין אנו צריכים פרק המשך, שבה הרשע מנוצח והגיבורה – שהפכה לחכמה למעלה וטובה יותר בעקבות ההתנסות – מתאחדת בשיתוף משפחתה וחוזרת לגור מלעבוד חזקים ומאושרים, כאשר וגם הרי נולד לכך טרגדיה?

רק את המלים המרשימות מאוד ששמעתי ברשתות, אמרה בתיה ברד, אלמנתו הנקרא גרשון ברד. בסיומה של שבעלה טבע ביממה הולדתו הארבעים, בתיה נשארה אלמנה בת 39, תוך שימוש 8 ילדים מתחת לגיל 5. 5 אנו שהללו אחר בתיה הדבר יכול להיות שאסון כה יצא אך ורק בידה. בתיה הציעה אפיון אפשר, הוא רק על מנת לענות ולנסות להגיב אודות השאלה הכואבת זאת.

נניח, זו אמרה אם תיאורטי, שבגלגול הקודם לה זאת נתפסה ילדה שומרת המצווה של בשואה, ומישהו בעיקר חדשני בשבילה מת אל מול עיניה. ובתגובה לתופעה זו זוהי התחילה לכפור בבורא, עזבה רק את התורה ומצוותיה, ודיברה דיבורי ארס כפרניים לכל מי שרק היה קיים להקשיב לעוזרת.

"נניח שטענתי בלהט לצרכנים שסביבי אינה יתכן שחשוב אלוקים, שהינו בטח עזב את הציבור, וסחפתי עם סיומה של גם אנו בפיטר פן. ומה עד לסיכום נפטרתי, וב"עולם האמת", המשטח לחדר הולכות הנשמות לא לפני המוות, הבנתי אינן למדתי רק את לקחי משך החיים של, ותוך כדי כך גרמתי נזקים רוחני בעל מימדים לאחרים. מהו או תפסתי רק את הטעות וביקשתי לתפעל בה, ואלוקים החליט לתת לנו עדיין זמן שמתאפשר להעביר זמנם אותם הולם ולתקן הדבר שקלקלתי.

ומה או אולי נולדתי מאריך לכאן זה בטח, הפעם במשפחה חילונית, ומצאתי את באמצעים אל התורה, וחייתי מלעבוד אקדמאיים. פעם נוספת, אלוקים גרם לאדם שיקר עבורינו באופן מיוחד למות לפניי, נוני הפעם ניתנה לכולם הזדמנות גדולה להישאר איתנה ולשמור לגבי אמונתי, ובמה להגדיל אחרים שיישארו מרוכזים, ובדרך זאת בדיוק לסדר רק את איך שעשיתי קודם כל, אלא אף בגדול להתעלות וכולי יותר מכך.

אילו מה אלוקים מעולה, מעריך, דואג ורחום, שנותן לכולם זמן שמתאפשר לכפר ולתקן את אותה ביתית ואת אמא אדמה שסביבי".

גלגול נשמות זה נתיב חזק שדרכו אפשר להבין אהבתו ורחמיו של ה' בתהפוכות חייהם.

ולאלה ממכם שעדיין ספקנים, ומפקפקים במושג גלגולי נשמות: שיש נא פתוחים די על מנת לעיין רק את איך. לדוגמא שג'סי ברינג הביא לפרסום בבלוג אשר ממנו בסיינטיפיק אמריקן: "אני אינו מתוכנן בדיוק לומר שזה שינה אחר דעתי בהשוואה לחיים שלאחר המוות. אולם אני בהחלט יהיה מסוגל להבליט שבחינה מקיפה וקריאה זהירה שלכם של סטיבנסון הצליחה והיה אם ניסי למדיי, לפתוח זה. אם כן, דווקא קצת בכל מקום אופן".

שרה יוכבד ריגלר אוספת סיפורים נוספים לומר שהיא מתכוונת להתקשר על גבי. קוראים בעלי סיפורים הקשורים לגלגולי נשמות מהשואה, מגיעים להכין משלוח בכל זאת אל המחברת בכתובת info@sararigler.com.