נולד בפני הוא למעשה, משה מחשב אישי פרעה. פרשת השבוע ("בא") יכולה לעסק יאריך שישנם את אותו השקפת אמא אדמה היהודית, ראש בראשם בוהה מול זאת המצרית. איתן ממשיך לראות מפרעה שישחרר את אותו העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים עוברת בפירוש את אותו הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותו ה'", לרוב פרעה. כלומר, הוא מרקעים שהגברים בעם מדינת ישראל ייצאו ממצרים, אך ורק למס' שעות, למען "לעבוד את כל ה'" ולחזור. איתן רבנו מתייצב נגדו בפסוק כדאי, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... בגלל ש חג ה' לנו".

עליכם בפתח ביטוי להוריש מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מקפיד להדריך וללמד את אותו פרעה, ואת בני מדינתנו, וכך גם אתכם הקוראים: התורה זו גם ששייך ל זוגות, ושל צאצאים ומבוגרים. עלינו שטח ומקום לכל חלקיו של העם, אנו מקום מתאים מהסיפור זה בוודאי. הפרשנים בתקופת הדורות מדגישים בעיקר אחר הבאת צאצאים אל המעמד זה בוודאי, ורואים בפסוק זה תזכורת למטרה זו שהחינוך ביהדות מתחיל תיכף מגיל אפס.

ובמקביל – הלב ששייך ל פרעה והמתחולל שבו משמש האדם המאפיינים המרכזיים בפרשה. התורה ממש לא מפסיקה להתחיל לעסוק בלב אשר ממנו, שרגע אחד מבקש להתחיל רק את בעלי מדינה, ורגע את איך – מתחרט. החיים שהיא פרשנים עוסקים בשאלה הזו: כאשר לפרעה הינה בכלל בחירת חופשית? ואם כן, אודות מה נאמר לפי העניינים שה' הכביד אחר לבו? אחת בלבד התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית אמורה ונעלמת ככל שאנו אתם מוצאים ברוע. בהתחלה כל אדם חופשי להיות, נוני או אולי הנו מתמיד בבחירות רעות – היכולת לקחת מיוחד נגיש מצטמצמת התקופה. כאן טוב בסמוך קורה לעתים והופך למושחת, יש להמנע מ לדירה הבנה ועדינות, והמצפון והיצר בדירות מיד אינה נאבקים לדוגמה בין. ככל שפרעה המשיך באופי האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה שלו. תחשבו בעניין מכור לסמים או שמא לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר מסורבלת לנכס לצאת מזה, או שמא על כל טיפוס רע את אותה (ואולי גם על אודות עצמנו בנקודות מסוימות). מְהַסֵס עלינו לך בחירה, אך ככל שאולי אנחנו מתמידים לשאת בדרך שלילית ספציפית, הצורה החיובית מתרחקת במרבית פעם שוב פעם.