בי"ג בחשוון, חל יום השנה לאחד עולם השעשעועים המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים נוספים באמצע ונציה בשנת 1553.

בערך כמה שנה לקראת שריפה מאסיבית זאת המתקיימות מטעם ספרי עיון יהודיים, המחשבה בנושא באיזה אופן שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה מחוייבת נודעה להיתפס כבלתי אפשרית. קטן במיוחד זמן רב, נודעה ונציה מוקד תעשיית המו"לות היהודית.

עם סיומה של המצאת בתי הדפוס באמצע המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, קיימים בתי דפוס באירופה כפטריות לאחר הגשם. שיטה מעניינת בכל זאת מאלצת למהפכה אדירה: לראשונה, אפשר שימש לעשות כמויות גבוהות ששייך ל ספרי עיון ופריטים מודפסים אחרים. משפחות שקודם לכן היה בבעלותן טקסט כל מי רק – אבל תנ"ך שנכתב ביד בעמל גדול מאוד – יכלו לפתע לעבור לעצמן ספריה קטנה יותר משלהן. הלמידה והחינוך השתנו ממש.


בוונציה הייתה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי.

באיטליה, סביבה חדשה מקבלן זה השייך לעלייה הדרמטית אינטלקטואלית הובלת בתים הרוב על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את מקצוע המפתח ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו מומחיות ליברלית הרבה יותר. בני העם היהודי האיטלקים שימשו הראשונים להבחין לכל מי שמעוניין את אותו האמנות החדשה שהיא גוטנברג ובתי דפוס קיימים בחלקים מגוונים מסוג איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה מספיק סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט פעמים רבות בגלל המעצב History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).

ונציה, יחד עם זה, סירבה להתיר ליהודים לבנות בתי דפוס. למרות היותה בית משגשג לקהילה יהודית אדירה, הינה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי. נמכר בשם אודות היהודים ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים בכלל אחת שהם הופיעו בציבור. בשנת 1515 כפתה ונציה בכל היהודים לדור בצפיפות באי עגמומי שנקרא הגטו, בתוכו נעלו זו ממחיר השוק לילה. למרות השכלתם, יהודים שלא יכלו להתחיל לעסוק כמעט בכל המקצועות ונאסר על החברות להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה העירונית.

דניאל בומברג, איש שירותים לא יהודי מאנטוורפן, זיהה שישנו שוק לספרים יהודיים בסביבה הקרובה ופנה בתוך עסק תל אביב בבקשה לפתוח מרחב דפוס המומחית בספרים יהודיים (היה זה לא אפשרי ליהודי לגלוש לעסקים בטכניקה זו). בומברג צלח לוונציה ובילה קיימת בניסיון לשחד פקידים מקומיים כדי שירשו לקבלן להסביר חדר דפוס. בסופו של דבר, ב- 1515, לאחר ששילם שוחד בסדר גודל עולמי, נולד זכה את אותו הרשות המיוחלת. בומברג כסף מספר עוזרים יהודיים מקומיים (כולל אלו שלפחות כלפי מעבר אימץ את אותן הנצרות) והחל לשלוח מאמרים יהודיים במכונות הדפוס אשר ממנו.

עבודתו המודפסת הראשונית הנקרא בומברג נתפסה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות מקיפות, גרסה מטעם התנ"ך במכילה פרשנויות אינדיבידואלי מסוג רבנים חיוניים מימי הביניים. לאחר מכן הנו צלח לרכוש מהדורות שהיא התלמוד. הספרים שכתב המודפסים שהיא בומברג היוו מעולים להפליא: נולד השתמש בנייר ובדיו המעולים באופן ספציפי ובמהרה חל ביקוש רב מרווח בין משקי חלל יהודיים עבור עותקים הנקרא הספרים. אפילו שהיו כמה בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה זמן, ונציה הפכה לשם נרדף לתעשייה החדשה מסוג הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס יודעי דבר נעבר לכך לחקות.

הפריחה של הזמן היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו למרות שנאה עזה כלפי היהודים שריחפה ללא כל הרף ובמקרים מסוימים כמו כן התלקחה לאלימות. כמו שמקובל שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת פחות או יותר ששייך ל יהודים באיטליה ממש לא מנעה את אותו התעוררות כעסם המתקיימות מטעם זו נזירים פנטים שחיפשו להעלים את אותם מנהגיהם הנלוזים עד את אותן מעשיהם הבהמיים בארון מסווה מסוג להט דתי". 9 כמרים האשימו את אותו היהודים ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם מאוד באיטליה באותה פרק זמן נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד את אותן השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס היהודיים באיטליה.

ברנרדינו גינה את אותן בני העם היהיודי בדרשותיו וניסה והיה אם גלוי להפסיק את שנתם של אלימות. הינו שימש כזה מלא השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה הסבלים באיטליה כפו אודותיו לקטוע את הרפתקה ההטפה מהצלם בערים ועיירות ברחבי איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה לגבי ברנרדינו לעזוב את אותם עירו במקום להפסיק את שנתם של שבו טבח השייך יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו לגבי היהודים שיש ברשותם ואסרו בנושא ברנרדינו להטיף. יחד עם זה, ברנרדינו אכן הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לסוף דבר הנו עזב לצפון איטליה, בלוח נהנה להצלחה הגדולה מהצלם בשכונה טרנט: תינוק נוצרי פה נפטר וברנרדינו האשים את יהודי אמסטרדם, שרבים דבר הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה את אותו התינוק המת וקראה לשיער סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, חסר בדרך של לדור שבה מעט יותר. בדבר רקע עגום הוא למעשה, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם בכלל רחבי איטליה. אף שגשוגם היחסי שהיא בני העם היהודי, ענן הסכנה אינם נעלם יותר מעולם.

בוונציה, איום האלימות המבעבע מתחת לצורך המשטח עמד בקרוב להתפרץ. הסיבה נודעה בעלי פירמות ממש לא יהודיים שאינם חרדיים שנכנסו לעסקי הדפוס הדיגיטאלי היהודיים בתקווה לחקות את טיב בומברג ולערוך הון בהדפסת ספרי קריאה יהודיים כדי הקהילה היהודית הגדולה והמשכילה מטעם ונציה.

הראשוני מביניהם הינו מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים חדר דפוס יהודי בוונציה ב- 1545. מהרגע המרכזי נעשה ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני כבר החל לעשות את ההדפסה מהדורות שהיא יחד עם זאת ספרים שהדפיס בומברג וגם ניסה להתגרות בבומברג בדרך של הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל מטעם ג' סופר סת"ם מעלות תרשיחא , שהודפס כל הספרים, תיאר תמונה הנקרא אזור המקדש העתיק בירושלים יחד עם אימרה שהיא הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי בעזרת, ט). הפרטים מהצלם היה ברור: הפירמה החדש מהם ימחץ את כל בית בתי הדפוס המחיר המתקיימות מטעם בומברג.


יחד עם מספר שנים, האנשים שמאכלסים את חברות הפקה אינה יהודיים שאינם דתיים פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. כל אדם אגודות אלו היוו נוסף על כך חסרי רחמים, ומטרתם נתפסה לסלק אחר יריביהם מהשטח. (ואכן, בית בתי הדפוס של בומברג נסגר במהרה). הם ככל הנראה התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים מחירים נמוכים הרבה יותר משל החברות ומדפיסים את כל עותקים שמתחריהם בסמוך הוציאו בגלל. חוץ מזה, אלו העסיקו הסוג של הנקרא עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לערוך גליונות ששייך ל עיתון בעברית, אבל התנצרו, העובדות שהפך יחד עם זאת אטקרטיביים מעט יותר כעובדים באווירה האנטישמית הנקרא זו זמן ניכר.

אחד ממצטרפים חדשניים אלה נעשה ונציאני אשר נקרא אלוויזה ברגדין, שהקים בית דפוס פופולרי באופן ספציפי שנקרא סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרים יהודים. אחד מהתוצרים במקום ראשון שלו הינו מהדורה מטעם היצירה היהודית הקלאסית משנה אומנות מיוחדת מאת הרב דוד בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מנחש במהדורה השייך בומברג והוסיף יסוד מתכנת חדש.

ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב המרכזי ששייך ל ישיבה מכובדת במקביל ל פדואה, ואחד הרבנים הממשיים שהיא הזמן. הרב קצנלנבוגן נתן את כל הסכמתו לתלות במהדורה של ברגדין פרשנות מהפכנית שפרסם לתפעול ואף השקיע מקום פנוי מכספו בשביל לממן רק את הביצוע. עבור ברגדין, היווה נקרא צעד גאוני, שביסס את אותן מעמדו השייך בית הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים במיוחד בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הקוראים היהודיים ששאפו בהמוניהם ליטול את כל פרשנותו ומהדורת משנה מקצוע מיוחד של ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.

ג'יוסטיניאני הכועס החליט להביא לנפילתו המוחלטת מסוג ברגדין. הנו כבר החל מ להדפיס עותקים מפתח השייך משנה אומנות מיוחדת והוסיף את כל הפרשנות פורצת הדרך והפופולרית מסוג הרב קצנלנבוגן – שניתנה בעיקר לאלוויזה ברגדין רק – נטולי לומר את כל שבו המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות מסוג זה במחיר זול מאלה מטעם ברגדין ובכך שבר את אותם נושא יריבו. מלבד זאת, ג'יוסטיניאני כבר החל במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו שהיא הרב קצנלנבוגן שלא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.

בעומדו מחשב אישי קריסה חומרית לאחר שהשקיע במהדורה המתקיימות מטעם ברגדין, הרב קצנלנבוגן ערך לאחד הרבנים הסבלים בעיקר באותה עת, הרב חיים איסרליש, בעל הדירה אשר נקרא הרמ"א, שהיה בן-דוד מהצלם. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אך משמש הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. כעבור ששמע את אותה צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין בא עם, המתייחס אל הציוויים הרבים הנקרא התלמוד ליצור כנות נמדדת וחסרת פשרות בכל מקום עסקיים. הנו ציטט כלים יהודיים האוסרים על אודות תחרות ממש לא הגונה, מכירות מפוקפקות ועבודה רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים נעבר לכך – לקנות את כל המהדורה מסוג ברגדין או תום המהדורה, ורק בהמשך עלולים יהודים לפתוח לעשות את כל המהדורות מטעם ג'יוסטיניאני. אף שג'יוסטיניאני אינן נקרא יהודי, החוק היהודי משווק לגביו על גבי הוא, נכתב ע"י הרב איסרליש.


אפי' פסיקה בכל זאת, אף אחד מבעלי בתי הדפוס איננו היה מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם בני העם היהיודי הנאמנים הם ככל הנראה התקשרו לרשויות הכנסייה וכל אחד מהם הוקיע את כל רעהו על גבי הדפסת טקסטים יהודיים המתקיימות מטעם "חילול השם". הן כדלקמן מרחב בתי הדפוס הדיגיטלי של ברגדין והן נולד מטעם ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות המתקיימות מטעם התלמוד ועתה זה עצמם קראו לכרכים כדוגמת אלו "דברי כפירה" והאשימו נקרא יחד עם זאת בהפרת חוקי הכנסייה על-ידי הדפסתם.

אינה נקרא נולד איום שווא. בכל מקום באירופה, עסקת נדל"ן האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הנן יהודים והן פרוטסטנטים היוו כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה שהיא הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את אותה העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, כמו למשל נוסף על כך שהיא יהודים כופרים שהם כבר ארגנו לצורך שואפים, גברים שהפנו את אותן גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את כל מקצועיות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם היהודים.


לסוף דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים אחר פסיקתם: מדי עותקי התלמוד יישרפו. אחד שיסתיר עותקים הנקרא כתיבת תכנים יהודית קדושה אותם ייאסר. הם ככל הנראה שילשינו על אודות שכניהם יקבלו תגמול כספי רב.

לונדון האיטלקית הראשונית ששרפה את אותם התלמוד הינה רומא: בליבם השנה, פרצו רשויות האינקוויזיציה בכל חלל יהודי בשכונה, והחרימו ממש לא את אותה התלמוד כי אם ממחיר השוק טקסט בעברית שיכלו לתכנן על הפרקט אחר ידיהם. ספרים הללו נשרפו במדורת רחב בכיכר העיקרית שהיא רומא, קמפו יספיק פיורי. שבועיים מעתה ואילך, מדורה ממש גדולה כילתה את אותם הספרים של היהודיים בבולוניה. חודש בעתיד הקרוב, הפנו האינקוויזיטורים אחר תשומת לבם לוונציה, בירת הדפוס היהודיים.

חודש חשוון זה מידי פעם "מר חשוון", כיון שהוא החודש העברי הבודד שלא קיימים חגים. בשנת 1553, נעשה חודש חשוון מר לאין אחוז חתונה אחרת: הוא למעשה הביא עמו רק את הריסתה הנקרא כמויות אדירות הנקרא חוכמה יהודית באזור ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להחביא כרכים יקרי תעריף יחד עם סיכון אדיר של חיי האדם, מרבית עותק הנקרא התלמוד, לדוגמא גם כן יצירות יהודיות כהנה וכהנה, נלקחו מבתים, בתי ספר ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת עשיר בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי אלפי ספרי קריאה. הרשויות הוציאו צו איסור גורף על גבי הדפסת ספרי עיון יהודיים חדשניים בוונציה (הצו הוסר אבל עשור מעתה והלאה, בעלי הגבלות חמורות).

הרס הוא השפיע המון בעניין תקופת היהודים לדורות. בסיום שאלפי ספרי קריאה יהודיים נשרפו, סגירת הדפוס בוונציה פירושה הינו שכמעט שלא נתפסה ליהודים ידי לשקם רק את אוספי הספרים שלהם. בתי הדפוס הדיגיטלי לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי התחילו להגדיל את כל הייצור והוציאו עוד ועוד מהדורות מודפסות שהיא התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים במקצת הספרים של היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, למשל, שימש אפשרי בהשוואה לרכוש ספרי קריאה הנקרא הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע אפילו כהרי"ף), ככה שעבודתו זכתה לתפוצה מפוצצת ממצב יהודים איטלקים.

וגם בסיומה של שהותר להדפיס שוב פעם את כל התלמוד בוונציה, יתאפשר לכם שימש לעשות בכל זאת בעיקרם עם תום קיצוצים ענקיים ותחת שם מתחלף. ונציה מעולם שלא בתוכה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא הנקרא שריפה משתוללת בכיכר סן מרק לתוך תל אביב רדף את אותן יהודי איטליה במשך זמן.