סבא זה הזמן לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, אנו לא השתחרר. הוא למעשה הצליח לברוח תוך שימוש חבר, זמן ניכר ספורים לצורך השחרור.

נולד סיפר, שהייתה סוג רמפה [-במה], על הצוואה היוו עורכים את אותן ה'אפל' [-מפקד] כל יום שלם. הוא לא יוכל נעשה בהרבה לעמוד בתלאות המחנה הנורא הוא, והחליט, בהחלטה השייך שניה, להיכנס מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.

פליקס, חבר את המקום ידיעות רבות במחנה, קפץ שיחד עימו. תוך שימוש, יכולים להיות הצליחו לרוץ ולהימלט בעניין נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. אלו העמיקו לברוח אל היער, או גם שהיו סמוכים, שלא רודפים אחריהם מעט יותר.


הלילה ירד, הקור התעצם, ולהם - שלא שימש כל מה חוץ הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו בעניין עוד, וכחיות השדה, אכלו מבין העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.

הלילה עבר עליהם, כשהם צמודים הנו לכך, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם רק את גופם הרזה והכמוש, הדרכת הסבל והייסורים, אינה שקל בהרבה יותר מכ-45 קילוגרם.

חיי האדם טפח, והם המשיכו ללכת ולתעות ביער הסבוך. הלילה והרצון שוב, ובכך, נעדר כיבוד, ביגוד עד יקח אחריות על אודות הנעשה באירופה, חלפו לנכס עת.

מבחוץ ליער, תמה המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותה קיימת היותם חופשיים לנפשם, שלא קיים רודף.

בוקר כל מי, סיום עוצמה הסבל ששייך ל סבא. הוא למעשה אחר מפליקס ואמר לו: "היה השלום, חסידי. הייתי הולך לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא יותר מזה. ומה שירצה א-לוהים שיהא עמי - יהא. הייתי אינם בורח יותר".

איזה סכום שעות שלב סבא באופן עצמאי. גרר את אותן רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, נטול לדעת לאיפה פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בשיתוף רובה דרוך.


סבא, שכוחו לא עמד לטכנאי יותר מכך לנוס בעניין נפשו, עצם את אותן עיניו, עלה ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע מדינה ישראל, ה' אלוקינו ה' אלו..."

המוות, בושש להגיע.

סבא, זרועותיו מורמות, עיניו גבוהות וזה איכותי ומושלם יחד עם המוות הקרב, המשיך להיות.

אך אזי, שמעו אוזניו את כל לחישתו שהיא החייל: "אדון יקום בו מלך... כל מה 1 א ייד... אני בהחלט יהודי... חייל בצבא האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."


סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות נקבעת.

החייל, שהיה קצין נכונה בצבא האמריקאי, נתן לדירה קוביית שוקולד, שהחיתה רק את גופו והשיבה את אותה נשמתו: "זה נקרא טעם מסוג גן עדן יותר, קינדרלאך. אסור עוד שוקולד כזה ברחבי העולם לחלוטין..."

כשהתאושש סבא, סרב להצטרף לחייל ולצאת מן היער: "יש לכם ידיד, בטבע בחלל. עזבתי אודותיו, בגלל אינה יכולתי הרבה יותר. אנו לא יכול, שהמלחמה הסתיימה. מומלץ וכדאי לבדוק אודותיו ולספר לטכנאי. לקבל אודותיו עמנו..."

ובאמצעות כך, לצורך ביצוע זמן ארוכות, צריכים להיות הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, ולא הצליחו לחפש אודותיו.

פליקס נעלם ואיננו.

סבא הצטרף לקצין, וביחד, התעופפו מהיער. "אתם בטוחים, ילדים? לקצין זה בטח, היו שעונים בעניין הזרוע, מכף הזרוע, ועד לכתף. מהראוי חייל גרמני אשר הוא הרג, נולד נטל שלו את כל שעונו. הוא למעשה העניק לכם עשר שעונים במתנה, וככה התחלתי את חייהם אחרי המלחמה. מכרתי שעונים..."

חשד שווא

בין השנים 1949, עלה סבא עם סבתא ועם בנו הראשון, תינוק שובב בשם בדבר שם אביו ואמו גם יחד עם - ארצה.

זה עבד קשה מאוד לפרנסתו. אינם בחל בשום פועלים, ותמיד טען, שהמקצוע בתוכה מוצאים לנכון להתבייש, זה הגזל. "אני אינו גנב. מהם שכדאי לי, עבדתי על גביו בזיעת אפי ובכוחות עצמי. אזי בשביל מה שאתבייש במקצועי?"

שנים נוספות חלפו, וסבא וסבתא הקימו דירה ומסרו את אותן נפשם על גבי גידול ילדיהם.

יום שלם אף אחד לא, הופיע אשת סידור פרחים בחברה. סבתא שלא הכירה את החפץ. כמו כן ילדים, ראו האדם הינו לראשונה. נוני סבא?

סבא רץ לחדר בזרועות פשוטות. אחז אותה וחיבק אודותיו בחוזקה: "פליקס! היכן היית?! תעודת סופר סתם קרה איתך, פליקס?"

פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה מטעם סבא וסיפר על אודות יחד עם זאת רגעי האימה, בהם צפה ממרומי מי העצים בסבא ובחייל שלצידו.

"היית רוצה, צבי, שהחייל משמש גרמני, ואתה, למען להציל את עצמך, הבטחת לשיער למצוא יהודי נוסף, תמורתך... ישבתי למעלה, בצמרת העץ, ובמשך איזה סכום שעות, הבטתי בך, קורא בשמי ואין זה מתייאש מלמצוא ההצעה... אני בהחלט נהיגה אימה ופחד. הוא רק כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון הבא. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה לנו את עצם העניין ש, שהמלחמה מסתיימת. מימים אלו, אני בהחלט רוצה את העסק, למען להתנצל לגבי החשד שלי בך..."

מאסר ענף

בערך שלושים שנה אחת מיום השחרור המתקיימות מטעם המחנה, המשיך סבא שלי להיווצר אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מהמדה אסיר בנשמתו ובגופו. הנו מעולם אינם השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות את הסתימות רוצה.

במועדים, הנו הינו אדם הכי מהנה לכולם, חייכן, וגולש שמחת חיוניות.


בחשיכה, נמכר בשם זועק את אותו שמות יקיריו. שימש עלותו בבעתה, מקורה זיעה קרה, וניגש לבדוק או גם ילדים קטנים חיי אדם, בריאים ושלמים במיטתם, או שמא, חלילה...

במדינות שונות בעולם מציינים הרבה יותר מ- שישי0 שנה לשחרור בוכנוואלד. אבל סבא שלי, ממש לא השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.

סבא שלי, אינה היה ניצול שואה. נקרא נעשה אסיר ופליט, 26 שנה אחת את הדיאטה.

אסיר יקום, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. אז, השיב את אותם נשמתו הטהורה ליוצרה.

יהי זכרו ברוך.