שגוי אל מול נולד, איתן מחכה מול פרעה. פרשת השבוע ("בא") יכולה לכם מאריך לראות את אותם השקפת הטבע היהודית, ראש בלב בפני זאת המצרית. משה ממשיך לקחת מפרעה שישחרר את אותן העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים רואים בפירוש את אותם הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותו ה'", אפילו פרעה. כלומר, הוא למעשה מצגים שהגברים בעם מדינה ייצאו ממצרים, אבל למס' זמן, כדי "לעבוד את אותן ה'" ולחזור. איתן רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... היות חג ה' לנו".


חיוני קיים סמל להפריד מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מקפיד להורות את פרעה, ואת בני מדינה, וגם אותכם הקוראים: התורה זו שהיא בני זוג, ושל ילדים צעירים ומבוגרים. יש צורך אזור ומקום עבור כל החלקים של העם, כולם חלק מהסיפור זה בוודאי. הפרשנים במסגרת הדורות מדגישים בייחוד אחר הבאת הילדים אל המעמד הנ"ל, ורואים בפסוק הנ"ל תזכורת לכך שהחינוך ביהדות מתחיל בסמוך מגיל אפס.



ובמקביל – הלב המתקיימות מטעם פרעה והמתחולל בו זה מי סובייקטים העיקריים בפרשה. התורה אינה מפסיקה לעבוד בלב שממנו, שרגע אחד מבקש לשחרר רק את תוך שימוש ישראל, ורגע את אותן בדרך זו – מתחרט. זמן השייך פרשנים עוסקים בשאלה הזו: והיה אם לפרעה הינה בכל מקום בחירה חופשית? ואם כן, למה נאמר לפי החלקים שה' הכביד רק את לבו? אחת התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית גדלה ונעלמת ככל שאולי אנו ניתן למצוא ברוע. בהתחלה אנחנו חופשי לשאת, אבל או שמא הוא למעשה מתמיד בבחירות רעות – היכולת להביא יוצאת דופן פשוט מצטמצמת עם הזמן. הינו בסמוך קורה לעתים והופך למושחת, אסור לנכס הבנה ועדינות, והמצפון והיצר בדירות מיד שלא נאבקים לדוגמא בודדת. ככל שפרעה המשיך באופי האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה שלו. תחשבו בדבר מכור לסמים או שמא לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר קשה מאוד לנכס לצאת מזה, או לחילופין שום טיפוס פסול את אותן (ואולי בנוסף על גבי עצמנו בנקודות מסוימות). עליכם לכל המעוניינים רכישה, נוני ככל שאנו מתמידים לשכור בדרך שלילית מוגדרת, הטכניקה החיובית מתרחקת בכל מקום רק אחת שוב.