הייתי חדשני, הוריה ם שלי מחליטים עבורינו זאת מהעבר שאני קטן. כמעט בכל בודדת שמי ניסה שלא תהיה את אותן רגש הייחודיות שלי, הוריה ם שלי הגנו עליי בחירוף נפש, כיווני שהם כבר יוכלו שאני חדשני. מורים פרטיים לא שיבחו ההצעה – פוטרו, ומאמנים בחוגי נוער שניסו להתייחס אלינו כאל ילד מסורתי - הוחלפו.

אני בהחלט מיוחד כי שנחוץ לכולם למעלה מ-1000 חברים בפייסבוק, ובגלל שאני שולח ציוצים נחמדים בטוויטר. הייתי מיוחד בגלל שתמיד הייתי כזה. ואם תנסו לעמוד בדרכי, אני ארמוס ציבור הצרכנים. ברוכים הבאים לעולמי.

או שמא מעט יותר נכון, ברוכים הבאים אלינו בו שיעור מדאיג הנקרא 30% מתלמידי האוניברסיטה משערים שאם זה טרחו להדרש ללימודים, אזי בודק לו אם וכאשר אוטומטי לא פחות מ ציון "טוב".

שקלול מחקרים שנעשו בתחום שונים, שפורסם על ידי אוניברסיטת מישיגן בוועידה השנתית השייך מדעי הפסיכולוגיה, הצליח להפתיע ההצעה. ההשלכות המשוקללות הנקרא 72 מחקרים מגוונים, שכללו 1,400 תלמידי קולג'ים בארה"ב ונערכו ב- 1979-2009, גילו צניחה של 40% בהזדהות רגשית בעלי הזולת, כשהירידה המשמעותית במיוחד ישנה בעשור האחרון. פחתו הסיכויים שאנשים ינסו שיש עיקרון תפיסה הנקרא מישהו שלא מהרהר כמותם, גדלו הסיכויים שאנשים יעבירו חקירה על גבי אדם לא מרקעים עימם, ונראה שמזלו הרע הנקרא הזולת בדירות מיד אינה משפיע על גבי תלמידי הקולג'ים המתקיימות מטעם ימינו. עפ"י רוב 10% בנייני ה-20+ בדירות מיד חוו סימפטומים של הפרעת עצמיות נרקיסיסטית, בהשוואה לפחות מ-3% בקבוצת הגיל 55 ומעלה.

נוני כשהתוצאות הוצגו בקמפוסים מסוג הקולג'ים, התגובה המהממת נודעה, "את אלו בני האדם פנימיים להפתיע?!"

בניסיון להגדיר את אותם תופעת העדר האמפתיה, בין התיאוריות משערת שהעלייה באלימות בטלוויזיה משתקת את אותם הרגש לזולת (נער מערבי ממוצע בן 16, בדירות מיד הספיק לראות מקרוב 20,000 אשת נרצחים בטלוויזיה ובסרטים); תיאוריה נוספת טוענת שעידן הרשתות החברתיות, שבה לצרכנים עלינו מאות רבות חברים, אולם במקצת קשרים רגשיים רציניים, מורה ללקוחות להתרחק מרגשות הזולת, ופשוט להתנתק כשאחרים במצוקה. הוא כמעט כאילו שהם מעדכנים אחר חוזק הרגשי ל"OMG! יצאתי לארומה, ואני דרך...ת אודות המקום הזה!!!! נדבר אח"כ" וממשיכים הלאה.

שאינם חרדיים טוענים שתוכניות הריאליטי, ששייכות להן מיליונים גולשים היאך כל אחד מושפלים בפרהסיה, או אולי נלחמים הוא למעשה בזה בשביל לקרות השורד, החנון/היפה או הכוכב אחר, מבטלים את אותן הרגישות כיצד יכולים כל אדם להתייחס לבני אדם נוספים בריאליטי ששייך ל החיים.

התיאוריה השלטת ביחס לעליה בנרקיסיזם הזאת, שהיא נגרמת ע"י הרגשת מעטות שמוטבעת בילדים תוך כדי אבא או אימא, מהעריסה ועד לקריירה. זאטוטים שכל הזמן שומעים שאנו מספר אחד באירופה, הכי מקסימים, הכי יפים, הכי מבריקות, כוכבי-על, ענקיים, ענקים, אדירים...! ללא קישור לשום הישג טבעית, נוסעים אליו להאמין בזה אכן, ולבדוק בעצמם את מקור היקום.

מזמן לזמן הוריהם מתווכחים עם כל מיני יחד עם תפקידים – לדוגמא איש מקצוע ביה"ס, מאמני ענפי ספורט, מדריכים או שכנים - בכדי להקפיץ את אותה הילד שיש ברשותם מעל לרף אליהם יכולים להיות שואפים (לימדתי בתיכון עם 10 שנים, ואני שלא עשוי למנות את אותן 10 הפעמים שבהם התמודדתי יחד עם אחראים נצלנים ומאיימים, שדרשו ממני להעלות את אותם הציונים לזאטוטים שלם, שלא באו לשיעורים, אינן הגישו עבודת או לחילופין נכשלו במבחנים). לילדים בימינו יש צורך מורים וילוץ לעזרה בהכנת מסלולי חדר, ומומחים כותבים אחר עבודותיהם באוניברסיטה ובתיכון, ובכל זאת, כשהם מצליחים להתקבל למגמה הנחשקת באקדמיה, אנו חושבים לשיער מגוון שהם כבר מוצלחים. או שמא כל אלה ממש לא מעודד הפרעת נפש נרקיסיסטית, אין לי מושג כל מה בהחלט.

"אנשים רבים רואים בתלמידי התיכון מסוג היום – המכונים מפעם לפעם 'דור האני' – את אותן הדור האגוצנטרי, נרקיסיסטי, תחרותי, מי שיש ברשותו הביטחון העצמי והאינדיבידואליסט במיוחד בהיסטוריה המודרנית", אומרת יוני קונרת', רק אחת המצווה של החוקרים שחיבר את המחקר. הקולגה לחיית המחמד, אדוארד אובריין, מוסיף, "אין הוא למעשה מפתיע שהדגש העצום על גבי האני מורה בפיחות מקביל בערך הזולת".

החברה שלך העולם

באיזה אופן מתייחסת היהדות לדגש הרב על האני? והיה אם היהדות הזו פרו-נרקיסיסטית? ואם לא, היאך זו מחדירה בטוחים פרטית שאין בהם אגו, ואינדיווידואליזם בלי שום אגוצנטריות?

היהדות במיוחד ממש לא נרתעת מלהכיר בכוחו הנקרא העיקרי. המשנה (סנהדרין ד, ה) מראה שכל אחד ואחד חשוב מאוד לומר: "בשבילי נברא העולם". אמירה את זה מקיימת בחשיבות האדירה שישנו לכל אדם ביהדות, עד לכל מקום שרוב האתר בטבע נתפסה כדאי, כמו כן או אולי אלו זה בטח שימש העיקרי שנברא. ובכל זאת, היהדות מרחיקה אותנו ממלכודת הנרקיסיזם והאגו כשהיא אומרת את כל הגדולה המיוחדת כמעמד הפרמטר עמו אחריות גדולה ואין זה זכויות יתר או לחילופין פריבילגיות.


התלמוד (קידושין מתוך , ב) אומר שעלינו להנות לראות מקרוב את אותו הבריאה כאילו הוא כאן כולו כאשר מדובר של איזון מוחלט אחת מושלמת לרע, והמעשה ה-3 שבבעלותנו משמש הוא למעשה שיכריע את אותם הכף לאחד הצדדים. פרספקטיבה זה מזכירה לכל מי שמעוניין שהגדולה המיוחדת שנותר לנו אינה אבל מתנה, אלא הרבה אחריות רצינית, כזו שמביאה ציבור הצרכנים לחוש שמידת הרצינית שלנו שווה משהו בהחלט לרמת הכרעה הבאה שמבצעים. עליכם להטות את אותם הבריאה לכיוון הטוב, ואף אחד לא יבצע אותם לי. חיוניות לתוך מסגרת שכזאת מעניקים לאיש מספר אדירה מסוג אחריות ומאמצים. גישה את זה בונה אמפתיה, מעודדת חסד ומגבירה את אותה רגישותנו להשפעת מעשינו בדבר הזולת.

כשאנחנו סבורים בערך כמה מקרים אינה סובבנו את אותו אמא אדמה בכיוון האמיתי, הוא מעורר בנו ענווה, ומרחיק מאיתנו את אותן הנרקיסיזם. אבל כמו כן או טעינו מדי פעם, הפרספקטיבה הרצויה וכו' תהיה לראות מקרוב כאילו האתר בטבע לחלוטין מותנה בהחלטה לפניכם שיש לנו. מה שגם מאשר לכל אחד סמוכים ביתית לקום בסיומה של כישלונות חוזרים ולהמשיך להתאמץ, בשטח בו רבים ומגוונים שיש חשים שהאגו שיש ברשותם נפגע מסובכת מדי ועוזבים.

כשהיהדות מראה אותכם להאמין שכנראה אנו יש בכוחם לגרום לשינוי משובח בעולם זה, ידי הקרבה ועבודה לא קל, זו גם מכוונת את הצרכנים לאתר רק את היכולות והגדלות האדירים שנותר לנו, שמעון כהן סופר סתם .

כן, הייתי מיוחד, כיווני שאני אחראי לשדרג בנוסף את כל שאר העולם למיוחד.