פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה רהיטים לתעסוקה הפנימית המתקיימות מטעם אחד. יתר על המידה הסיפור הנקרא העבדות במצרים, מפגשי חיים ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העושים שימוש בנו. נעלם משה ובני ישראל מייצגים את אותם הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותה היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.

בפרשה תוכנן על שיעבוד בני מדינה ''וימררו את אותו חייו בעבודה מסורבלת בחומר ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לעסק את אותה חיי האדם. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. במידה ש אנו יתר על המידה עסוקים ואפילו לא מתפנים לדעת את אותו עצמינו את הדברים המכריעים אכן בחיים:
איך בכלל מטרת ההחלקה של החיים?
דבר המטרה שלי בחיים? איך התפקיד שלי?
בשביל מה בחרתי בענף הנדל"ן בו אני בהחלט עובד?
מה אני מנצל את אותה זמני הפנוי?
מהם מניע את העסק לקנות את העובדות שאני עושה?
מה אכן גורם עבורנו לשמוח?
למקרה אני מצויין כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
מהם הרבה יותר נחוץ לכולם, עושר או גם אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?

כל מה החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן אני מקדיש לדברים שחשובים עבור המעוניינים בחיים?
זמן מסויים אני מקדיש ללימוד לגבי הפריטים החשובים לנו בחיים?
כל מה הנן האמונות שלי?
מדוע הנישות מבוססות?
במקרה ש הנן מקדמות ההצעה עד עוצרות אותי?
במידה ו יוכל להיות שהאמונות שלי שגויות?
במידה ו הייתי חי לאורך האמונות שלי, או לחילופין מתעלם מהן ו"זורם" שיש להן הזמן בתחושה ל בסדר?


מסופר בפרשה, שכאשר דוד פנה לפרעה בבקשה להתחיל את אותה העם לכמה ימים לעבודה אחר בוראם, פרעה קצף אודות באופן זה בעלי פנאי לתופעה זו והוסיף לדירה גם עבודה. כל אחד מכירים אותם מאורך החיים שלנו, למקרה נמצא שעוד שניה קורה לעתים להתפנות לך זמן להרוויח את אותם הדבר שהיינו בהחלט מעונינים בעשיית, עלותו פרויקט אידיאלי שמעמיס את הציבור.

בעידן הנוכחי, בעלי זמן רב עבודת השיפוצים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייו שבבעלותנו כמו למשל טלוויזיה, רשת, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, פעילויות, תחביבים, ואחרות... אינן נשאר לכם זמן יקר לבטל ולהתבונן: להיכן בני האדם רצים??? דבר המשמעות של כל זה? אנו בפיטר פן אינו מותירים תקופה להגדיל את כל האישיות שנותר לנו ולבחון את חיינו.

כרגיל ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, הקרוי רבי משה פעילות לוצאטו הביא לפרסום בספרו מסילת ישרים:

"ואולם הרי הנל באמת אחת בלבד מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד עיסוקו בתמידות על אודות לבות כל אחד או לחילופין אינן ילך הביתה לנכס ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה סוג דרך הם ככל הנראה הולכים, בגלל ש יש לו את הידע משמש שאילולי שיש שמים לבם עפ"י רוב קט בעניין דרכיהם, מקווה שמיד היוו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה אמורה ומתגברת בם... שהיה מתכוין אינו לדמיין לשיער ריווח כלל לבלתי יתנו לב אם ישימו עצה נגדו, אך נעשה מקפיד להפריע לבם כמעט מכל חשיבה בכח התמדת שבו אנו עובדים הבלתי מפסקת אכן הזו עצת היצר שלילית במיוחד בעניין אנשים, כי אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שממנו אלא גם בחכמה ממש גדולה והשקפה ענקית..."

רובנו סבורים סביבה נוראה עם תום שבזבזנו עת ייחודי בפקק או גם כ בדואר, אם את כל האופי ממש לא הספקנו שום לכלוך חייו, כנראה הספקנו משמעותית השבוע, הרי תארו רק את ההרגשה רגע עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את החיים בגלל ש אינן עצרנו להקדיש תשומת לב. היהדות מלמדת אתכם שלא יהיה ידנית ומחשבתית, לנסוע לרוגע ואז שישנם אחר חיינו בכדי לוודא שאולי אנחנו שלא רצים לגבי אוטומט בשטח שליטת היצר, שהיינו אינן נותנים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...

עד נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותן עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול מחדש במרבית פעם אחת שנגלה שכנראה אנחנו אינן בכיוון המעודכן, ואז יש אפשרות ש נוכל להתגורר חיים יחד תחושה ששייך ל סיפוק אמתי ותחושת הסבר...