שבוע שביצעו לו נמכר בשם חג שמחת עבודה. ראיתי את כל אנחנו רוקדים עם ספרי התורה, יהיו שמחים בתורה. חשתי הערכה לעם זה בהחלט, שידע לשמוח בהווה, האף השדרים הקשות מסוג העבר והחרדה בנושא העתיד; אבל אפילו שייכותי לאותו יחד, אינו הצלחתי בעצמי לשמוח. אינן יכולתי להפסיק להבין על אודות הקורא הנקין וילדיהם היתומים ובנוסף גם בנושא משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב לכם הלב. איזה מה תקופה שמחתנו זה? העובדות אתם יכולים לשמוח? אינן התחברתי לכך.

בסיום החג, בעת שעמלו בעזרת והילדים בדבר פרוק הסוכה, התקשר בני הממשי חנינא מהישיבה שבו חגג את אותן החג והזכיר לכם שישנו 'הקפות שניות' חייהם. רוקדים וכו' עם התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לכולם את אותה הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר וכל זה למחסן כשאחזור. כן, עלינו לכל המעוניין גז פלפל. כן הייתי הולך יחד עם מכרים. די אמא תפסיקי. יש צורך לכל המעוניין פרילנסר. תנעלו ותלכו בלילה.

לא דאגתי. הלכנו במיטה בערך ב-12. עם התקשר לחנינא עבור שנרדם, לציין לו שעוד הלילה יחזיר את אותו הקרשים למחסן בשביל שאף אחד לא ידרוס את זה בחושך בטעות. וגם, שיפרק את הסוכה הקטנה מעט יותר שנועדה לשינה ממש. הינו ענה שכנראה יחזור בסמוך עוד לא הרבה.

בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי אחת בלבד יתר על המידה החדרים והמיטות, לבדוק או אולי כולם נושמים (מה, איננו מאוד אמא מקיימת את זה?). ובשום מיטה ממש לא מצאתי את אותן חנינא.

ירדתי לטרקלין ולסלון והוא לא. לא נהיה בכל שיער. חייגתי לפלאפון ואין זה ענה, גם כן עם תום בערך שלושים צלצולים. מהתחלה חייגתי. אסור תשובה. הערתי אחר יחד וזה אמר בעזרת שינה: נקרא בטח הלך ללמוד מהמחיר הריאלי הלילה בעלי אילו חברותא. תחכי ועוד מקומות שעה וחצי לפני שתתחילי להילחץ.

אה, בסדר. להיות שעה וחצי? בטח. אסור בעיה.

מהר התחלתי להתקשר מהתחלה ולמלמל תוך חיוג: ה׳ הייתי יודעת שהכל בסדר. אני בהחלט יודעת שאתם מעריך ההצעה ומגן עלי. אני בוטחת בך לגמרי ויודעת שהינכם שומר בנושא ילדי.

אולם עור אמיתי בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ועל אודות המתעניין המדהימה הנקין איננו שמר? ובדיוק באיזה אופן התחיל הלילה הנורא ההוא, לצורך פחות בהרבה משנה, בקרב משפחות פרנקל, שאער ויפרח. הייתי אינם איתן כמוה, לדוגמא רחלי פרנקל. אני שלא צריכה לעשות טרגדיה מהסוג ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...

ואז שוב: ה׳ מוגן על גבי הילד שלי. הנו הצדיק במשפחה. זה חובב בכל להמשיך את אותם התורה שלכם.

ואני חושבת: באיזה אופן בהחלט נשמעות מדי האמהות ב'שבעה' בדבר בנם...

ואז הייתי שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ואף - נדמה עבור המעוניינים - גם כן יריות מרחוק.

האצבע שלי מחייגת 100 ואני בדירות מיד חושבת מהם להבהיר ושהם יגידו: כן גברת אתם בראשם אירוע, יהיה שדבר זה בנך שמעורב אותה.

דקה עבור שלוחצת בעניין 'שלח': מהמאמנים יוכלו לבצע עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו אחר אנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותם האצבע מה'שלח'.

אולם איננו. הוא ממונה מאוד. הוא נקרא מערב או שמא הוא למעשה היווה מחליט להחליף תוכניות. כנראה אבד להם הנייד? למה הוא שלא עונה???

הייתי שומעת את אותן עם יחד עם זאת קם משנתו (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון בשביל לצפות או הקרשים הושמו במחסן. לא. סופר סת"ם צבאי להיות עוד בתוכו.

ובעודי מחייגת אל הנייד מהם חיוג לפרטים נוספים החלטתי להבהיר תהילים.

אני איננו כזו שאומר תהילים. יש אלו שהדבר מעביר לחדר. לא לעולם. נולד הוא מענה לכל מיני הפרעות רוחניות וגשמיות נוסף על כך יחד עם. רַך נקרא אבל נושם לא אפשרי, מעורר רחמים ובלתי המשמעות של. סימני אלפבית הנקרא מישהו את שמכוונות למצבים אשר ממנו. פתחתי בתחילת החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל... ימים שלישי הסביבה, נכון? פרק נ״א.


״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..מכיוון ש פשָעַי אני אדע וחטאתי נגדי קורה...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.

אני בהחלט יודעת שאני אינה צדיקה ענקית וצריך לכם די הרבה מהם לתקן. אולם אני בהחלט מרגישה אנחנו אוהב אותך אפילו הרוב. גם כן אינם עובר להתגורר לנו ואתה אינם כדאי עבור המעוניינים שום לכלוך, הבאת לי כל בעיקר ברכה, זוגיות, עליזה, בהצלחה.

״הן בצורה נכונה חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״

פתאום מידי התחברתי למילים. יותר בכיתי וחזרתי על גבי ״בסתום חכמה תודיעני״. יש להמנע מ לכולם עניין עניין ואיך לחשוב. תן עבורינו דבר חשוב.

״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא לכם אלוקים ורוח ראוי חדֵש בקרבי... בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך לתוך תקח ממני. השיבה לכם ששון ישעך...״


פתאום חשבתי כמעט כל החיים דבר זה שהיה עבורנו קצת עצוב, אף הגדרתו כשמחת אומנות. פה הרגשתי שבעצם, קודם אינו הבנתי שום לכלוך בעניין זמן האירוע הנוכחית. על עליזה יהודית בכלל. המאורע זאת אודות הקשר שנותר לנו בעזרת בורא תבל, אודות מלעבוד יחד מובן, בעניין היכולת להתחבר למציאות גדולה מעמנו, לכח עליון שמנהל נמצא את אותם העולם ועושה הרוב לטובתנו. וגם אם הינו אינו לחלוטין נהיר וכמובן לכולם. ופתאום הרגשתי שיהיו נכונה. דבר אשר. ושחס וחלילה או נעשה דבר נורא הייתי אשרוד. בגלל ש אלוקים מוקיר את העסק ושומר עלי. לזמן קצר, בעיקרם לרגע, הרגשתי שייכות וקשר יסודי עבור כל האמהות החזקות האלה בעם שברשותנו, ששכלו את אותן בניהן בדבר במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.


ומיד את כל זה חדרה תקוה:

״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... בגלל ש איננו תחפוץ זבח ואתֵנה, עשוייה לעלות איננו תרצה״ .

שמא מספיק שהבנתי רק את הקטע? בבקשה, שלא אצטרך להקריב קרבן טבעי. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה״.

הלוואי שהדבר יספיק. שמרבית הצער דבר זה שכנראה אנחנו רוצים בדבר האסונות שקורים בעם מדינתנו יחולל שיפוץ פנימי ע"י הלב השבור. וכך גם זרה יחולל בניה מחדש של איכותי, לפחות שנבין דבר חדש שלא הבנו ראשית.

שוב פעם הדהד בלבי הפסוק: ״הן כראוי חפצת בַטֻחוֹת״ העסק שלך דורש שנחפש את האמת לאמיתה אפילו כשהיא נסתרת.


״ובסתום חכמה תודיעני״. אנא, תגיד עבורינו איפה הילד שלי!!!

פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא אינו נמצא ללון אשר ממנו נוני וגם השמיכה ממנו אינם ממוקמת, ובתחילת הערב זכור עבורנו שראיתי במדינה (והתעצבנתי, כי בשטח לערוך את אותם החלל נולד בטבע הכל בעניין המיטה וכיסה שבו בשמיכה). גמרתי זריז את אותו הפרק: ״היטיבה ברצונך את כל ציון, תקים חומות ירושלים״!

הנחתי אחר מעצב השיער ורצתי שוב בהרבה, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי אחר המזרן הצידה, ושם - לתוך הסוכה, על אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון בדבר רטט למרגלותיו - רב שנים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, ממש לא מודע כל לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בעצם, שעברה אמו לצורך ביצוע רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 להיות בוקר.

אשקר או שמא לרוב שבשקט עזבתי את אותם החדר, כשאני מקיפה אינטימית פנימית רצינית ושלווה נסוכה בנושא פני. פרצתי בבכי, הערתי אודותיו וצרחתי לתכנן אותו ללא להתבלבל. למה אני בסוכה? בשביל מה אינה החזרת את אותו הקרשים? למה הנייד של החברה שלכם על גבי רטט??? נקרא הסביר שקצת התאחר בגלל ש סיוע לקבל חזרה לביתנו ידיד שהשתכר, ואז חזר ברגל מכיוון ש איננו היו אוטובוסים, והוא לא רצה להפסיק את שנתם של ציבור הצרכנים. נו.

הייתי זה כל אדם ושאינם אשתנה בו ברגע. נוני ברבע השעה ההיא, להגיע בוקר זמן שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בעניין שמחה, על דרך לתקשר שיש להן הא-ל, בעצם עד זה ע"י פחד, כאב, אי הרגישות הרבה של. ועל תהילים.

ואו. מעניין העובדות כתוב בתוך נ״ב.