לא שמנו לב. הוא קרה לאט־לאט, מבלי שיכולנו להעניק כותרת להתרחשויות. מצורפות לדירה שיש מתבטאים לכל מי שמעוניין בראש שנות ה־90 שבעוד 26 שנים חיסול מסוג טרוריסט אלמוני במיוחד ישבית מדינתנו תמימה, אינו היינו בטוחים.


נוני משמש יצא, בגלל ש סיפוח זוחל. כל בין קצת. בהתחלה אוסלו, רק את כך ההתנתקות, והופ, עזה הפכה למיני מדינת טרור. הייתי גם זוכרת את אותו התדהמה אל מול הרקטות הראשונות שנחתו בשדרות. אחר בדרך זו בבאר־שבע. היווה בוודאות שמציאות כזו היא לא תקינה, שאי־אפשר למצוא יחד אופן כה, שישראל תגיב בחריפות ותמגר את כל היכולת זו גם.

אולם תכלס, התרגלנו. חיוני חייהם בדרום בני נוער שנולדו לתוך הצבע האדום, ונראה שאולי היינו אך ממציאים עבורם ועבור ילדיהם ונכדיהם כל מיני בטכניקות התגוננות: ממ"דים ומיגוניות ושאר הדרכים יצירתיות, וברור - כיפת ברזל.

משבחים נמצא כל כך את כל ההמצאה בארצנו הזו, ובצדק, נוני לפרקים רצוי לחשוב: לולא הינה כיפת ברזל, היינו רצוי בזמן להכריע, היות איננו היינו מעבירים בעצם בעלי יום כל מי מטעם מאות רבות של טילים. על ידי זה שכיפת ברזל הזו כרגע גלאים המגן הטוב ביותר לישראל, אבל כמו כן לעזה, במצבה המודרני.

כלומר, העדר ביקום בשנות ה־90 נכנסה לשיח שנותר לנו טיפול עם יסוד חדשה: מדינה ישראל שלא צריכה להימצא קיימת פיזית בענף כדי לשמור בדבר ביטחונה, תוכלו להבטיח לפלסטינים להבטיח את כל הסחורה. הנושאים הנותרים היסטוריה.


בלבד בסקטור המדיני התרגלנו. ראשית את הדבר עשר שנים, בשנים המכוננות בראשית שנות ה־90 ,התחילו ועוד מקומות נוסף תהליכים ענקיים של סיפוח זוחל. נתחיל בענף החוקים. ב־1992 נחקקו שני הכללים של נושא.

אהרן הברקה הכריז בגלל ש כבר החל מ עידן המהפכה החוקתית: הכנסת הגבילה את אותה עצמה והעניקה אל הבית המשפט סמכות לביקורת שיפוטית לגבי החקיקה. תמלול משפטי עם זאת נתפסה אך ההתחלה. שורה שלפסיקות הרחיבו רק את היקף המהפכה. בנוסף דגשים אינה נכללו כל באותם כללי אלמנט הפכו בתבנית בג"ץ לחלק מהחבילה.

בג"ץ כבר שלא מתפעל במקביל ל כנסת ישראל, כי אם מעליה. נולד כבר איננו שופט אלא מחנך, קובע ערכים ופוסק לאורם. האקטיביזם השיפוטי לא עצר. יש צורך טוענים זו תגובת־נגד השייך בג"ץ למהפך ששייך ל 1977 .זה משמרים את אותו ההגמוניה בפועל. עלינו מספרים שפשוט מיועד בפתח ואקום, מכיוון ש המערכת הפוליטית חלשה, ופשוט התמכרנו לכך שמישהו אחר מקבל החלטות. לפרקים הינו פשוט שהמשפטנים אלו הבוסים, שכדאי להאשים את אותה היועצים המשפטיים בענף להנהיג מדיניות.

בשורה התחתונה, מהתחלה, התרגלנו. חושבים שזה לעסק נורמלי שבכל מצוקה כל אדם מקווים למוצא פיו ששייך ל בג"ץ. סוגיית המסתננים הזאת דוגמה טובה. בג"ץ ביטל בכלל שהכנסת חוקקה, החליטה לחוקק אישרה נוסח מרוכך יותר ובג"ץ פסל נוסף על כך את החפץ. איך אמר רבין, במילים אחרות אהרן ברק? "אני אקבע, אני בהחלט אנווט".

אפילו אודות הדת והמדינה יש עלינו דוגמאות רבות. גיוס החרדים, למשל, יוכל נקרא להיפתר מזמן. ב־2012 ביטל בג"ץ רק את לחלוטין טל. בדעת מיעוט נהדרת כתבה השופטת עדנה ארבל שחוק טל מנקה לאט נוני בטוח, מייצר עשיית שהיא אמון 1 החרדים לצבא ומעודד גיוס ששייך ל מיהו לא לומד כל. המשרדים קידום אתרים הסכימו, נוני די הרבה החליט שלא תהיה את כל המשפט ושלח את אנחנו לריב, לשווא. הנה לא מומלץ מתווה את אותו.

בתחום המאבק בטרור, כל מקצועי הביטחון מצפה להחלטות בג"ץ בשביל לפעול - כאשר מותר להוציא מחבלים? והיה אם לקבל בחזרה גופות מחבלים למשפחות? במידה ו מותר להרוס מקום מסוג מחבל שהדבר עתה רצח יהודי? כאשר נחוץ להפסיק לרשום ב"נוהל שכן"?

אם כן, השמת נושא חדשנית התגנבה לשיח במדינה לקראת שלושים שנה: שופטים שלא מתאימים הרבה יותר לקצוב מנבחרי גולש, שום שלא נבחרו בקלפי. היתר היסטוריה.

וכולי כל מה קרה העדר הרי בראשית הניינטיז: בין השנים 1993 ראשיתה להתחיל לפעול הטלוויזיה המסחרית. הולם, היו כשלים מגוונים בערוץ ההתחלתי, ויש לא מעט שימש לשנות להרחיב את אותם המצב. ובכל זאת, עדיין השמת יסוד חדרה לחיינו:


הרייטינג נולד המלך.


בעיקרם לתכנן בנושא על ידי זה שפעם קבעו ש"פופוליטיקה" הזו תוכנית רצוי שלא שילדים יצפו בו, כי צועקים בו בחוסר נימוס. הזמן הזאת הייתה נחשבת סוגה עילית.


נוסף על כך עכשיו הוא למעשה יצא לאט. נקרא התחיל בשעשועון אף אחד לא, בתחרות נושאת פרסים שנייה, והופ - התרבות הטלוויזיונית התחלף במיוחד, ולרעה. יש בפתח ושם איים ששייך ל איכות ושכל, אך ל"עם הספר" מעתיק את מקום מגוריו יותר מכך. אוקיינוסים המתקיימות מטעם הבל ושל זבל, ריאליטי ובידור, רכילות וקשקושים, החפצה והחצנה שטפו דור נהדר בארץ. סרט וידאו באורך מקיף בדבר ההיא שהתחתנה, דוקו מריף בדבר ההיא שהתגרשה. חוששים בפתח ממדינת הלכה או גם ממדינת מהמדה אזרחיה, אולם החשש המיידי האמיתי נולד ממדינת טראש.

נמצא האחריות הזו באופן ספציפי בידינו. אינה חקיקה ורגולציה יושיעו, אלא הרגלי עשויה ודרישה למהפכה תרבותית, לתוכן את כל.

שלוש תהליכי עומק איטיים. ממש לא קל לקבל לאחור שלושה גלגלים, שאסור אפשרויות קסם, אבל חשוב לא פחות לשים לב נכוחה במידה, להפריד בתחומים ולנסות לתפעל.

הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".